שיטה מקובצת על נדרים · דף 91a

השמים ביני ובינך דמשנה ראשונה אלמא לא אמרינן דמשקרא במה שבעלה יודע כמו כן גרשתני לא משקרא וקשיא לרבא. והוה מצי לשנויי ליה אנא כמשנה אחרונה דלא מהימנא אלא דלא צריך. וגם השתא אינו יכול לומר התם אין בעלה בקי ביורה כחץ דכל שכן דתיקשי ליה דהתם מהימנינן לה אפילו במה שבעלה אינו יודע ויכולה להעיז. אלא משני לפי סברתו דאפילו דאם בקי הבעל ביורה כחץ יש חילוק ביניהם קסבר רבא התם כיון דלא סגי לה דלא אמרה כששואלין אותה מפני מה את אומרת השמים ביני לבינו וצריכה להתבייש ולהשיב לפני בית דין אינו יורה כחץ אי לאו איתא כדקאמרה לא היתה אומרת בשביל הבושה אי יורה כחץ אי לא. עד כאן. הרא"ם ז"ל וסליקא ליה מסכתא.
וכן בפירוש וז"ל: והכא דלית לה כיסופא דלא קאמרה אלא הכי השמים ביני ובינך ותו לא קסבר רבא כיון דלא סגי לה דלא אמר אין יורה כחץ דאית לה כיסופא דקמבזה נפשה ודאי אי לאו דהכי איתא כדאמרה לא אמרה ליה הכי הילכך קתני דמהימנא. הכי גרס המור"ה מפ"י דב"ש. כיון דלא סגיא דלא אמרה אם יורה כחץ או לא שכשהיתה אומרת השמים ביני לבינך היו שואלין על מה היא אומרת כך עד שהיא אומרת אם יורה כחץ אי לא. וכלשון שבפנים גריס נמי המורה. פירוש. עד כאן.
וזה לשון הרי"ץ ז"ל: ותירץ קסבר רבא התם כיון דלא סגי דלא אמרה אין יורה כחץ כי על כל פנים היא צריכה לומר כן דאם לא אמרה אלא השמים ביני ובינך ודעתה לומר שאינו נזקק לה לא מהימנא כלל. ומאחר שכן הוא ודאי אי לא איתא כדקאמרה לא היתה מעיזה פניה כל כך להוציא מפיה דבר פריצות כזה. הרי"ץ. עד כאן.
תיובתא דרב המנונא דקא סלקא דעתין דלדעת רב המנונא כשאמר השמים ביני ובינך אין צריך שתאמר אינו יורה כחץ וקאמרה משנה אחרונה דאינה נאמנת אף על פי שיודעת היא שהבעל יודע האמת כמוה. ותירץ דאפילו לרב המנונא צריכה שתאמר על כל פנים אינו יורה כחץ ובדבר זה הוא אינו יודע והיא יודעת ואולי היא משקרת ומחזקת את דבריה של שקר כשיודעת שהוא אינו בקי בדבר ואומרת בלבה נהי דביאה יודע כזה אינו יודע על כן אמרה משנה אחרונה דאינה נאמנת ולא יקשה לרב המנונא. ולענין פסק הלכה קיימא לן כרב המנונא דלא אשכחן בהדיא דפליג עליה רבא אלא שהקשה בדבר וכדי לבא לידי ברור ובעלמא נמי משמע דהלכתא כרב המנונא. וכן פסק הר"מ ז"ל פרק י"ח מהלכות אישות. עד כאן.

ביורה כחץ מי ידע. ומשום הכי משקרא דביורה כחץ איהי מרגשא טפי מיניה כמו דפתקי בה גירא איהי מרגשא ממאן דפתיק לה אמטו להכי לא מצי מכחיש לה הילכך לא מהימנא. פירוש. וכתב רבינו יצחק בר אברהם ז"ל דכל היכא דטענה הכין לא מיבעיא היכא דבאה מחמת טענה וכו' הכל ככתוב בתוספות. ולפי מה שפירשנו כאן דהשמים ביני לבינך היינו שאינו יורה כחץ והא דאמרינן בהגדה שרה אמנו אמרה לו לאברהם השמים ביני לבינך שנאמר ישפוט ה' ביני וביניך דאלמא היינו שהוא מרוחק הרבה ממנה לגמרי כגון שרה שהיתה טוענת על אברהם שרחקה מחמת הגר אינו קשה כאן כלל דלשון השמים ביני לבינך היינו שיש ביניהם טענה שאין אחר מכיר בה אלא השמים וכולל הוא בין שטענה שאינו יורה כחץ ובין שטענה שאינו נזקק לה כלל. אלא דהכא מהא דאמרינן דביורה כחץ לא ידע משמע דהשמים ביני לבינך שאינך יורה כחץ קאמרה ומשום הכי לא מהימנא ולא הויא תיובתיה דרב המנונא. ולפי פירוש זה נראה דגרסינן בגמרא גבי תיובתא דרבא דאותבינן עליה מן השמים ביני לבינך דמשנה ראשונה והא הכא דלית לה כסופא וקתני דמהימנא קסבר רבא דלא סגיא דלא אמרה אינו יורה כחץ אי לא איתא כדקאמרה לא אמרה ולא גרסינן כיון דקא סגיא דקאמרה. וכן היא בפירושי הרב ברוך בר' שמואל ז"ל ופירש הוא ז"ל דכיון דלא סגיא דלא אמרה קמיה בית דין אין יורה כחץ דהיינו מילתא דכסופא ובזיון אי לאו דקושטא הוא לא אמרה ליה השמים ביני לבינך. עד כאן. ויש לי לפרש לפי אותה גירסא כיון דסגיא לה כלומר כיון שמצאה בנפשה לומר אינו יורה כחץ שהוא טענת בזיון ולא אמרה מרוחק הוא שאין בה כל כך בזיון שמע מינה דקושטא קאמרה. אבל יש מן הגאונים ז"ל שפירשו השמים ביני לבינך כלומר שאינו נזקק לה כלל וכמו שאמרו בהגדה שרה אמנו. וכן אמרו כאן בירושלמי כמה דשמיא רחיקין מן ארעא כך היא איתתא רחיקתא מבעלה. ופירשו בירושלמי יעשו דרך בקשה יעשו סעודה ויפייס. ולומר שאלו מרדה על ידי כך אין דנין בה דין מורדת ולא כופין ומבקשין ממנו להוציא אלא יעשו הן עצמן פשרה ביניהם. ולפי זה הא דאמרינן הכא נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע הכי פירושה דסברא דכיון דלא ידע ביורה כחץ בוטחת בלבה לשקר ולומר סתם השמים ביני לבינך דמימר אמרה כשאומרת כך יהא סבור הבעל שאינו יורה כחץ אני אומרת ואינו עזות לי דהוא סובר דילמא קושטא הוא. ואינו מחוור בעיני דכיון דאמרינן דמשקרא מי הזקיקנו לומר שהיא טוענת עליו שאינו נזקק לה בלשון סתום על סמך שיטעה הבעל שהיא טוענת עליו שאינו יורה כחץ כיון דמשקרא נימא דהכי ודאי טענה שאינו יורה כחץ. הרשב"א ז"ל.
פסק רבינו מאיר הלוי ז"ל דדוקא בשאמרה כן בפני הבעל אבל אם אמרה שלא בפני הבעל אינה נאמנת דכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה והוא הדין לאשה שפשטה ידיה וקבלה קדושין מאחר בפני הבעל מקודשת לשני אבל אם קבלה אותן קדושין שלא בפני הבעל מעיזה ומעיזה. ואיתא להא מילתא בסוף מסכת גיטין. הריטב"א ז"ל. וסליקא ליה מסכתא. עד כאן.