הגהות הב"ח על רי"ף כתובות · דף 26a

וכן לידה כצ"ל:

נ"ב לפסוק:

נ"ב ממנה:

ויחזור כצ"ל:

הרמב"ן כצ"ל:

נ"ב כוונתו ממ"ש הרמב"ם בסוף דין מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה דנכסי' שהכניס' לו ובלאותיהן קיימין אם תפסה אין מוציאין מידה ואם תפסן הבעל אין מוציאין מידו וכן כל מה שאבד מנכסים שקבל הבעל אחריותן עליו אינו משלם לה כלום ע"כ ונראה מדלא פי' הרב בדבריו שאף מנכסי מלוג אם תפסן הבעל אין מוציאין מידו וכמו שפי' דבריו בדין מורדת דאמרה מאיס עלי שכתב ותטול בלאותיה הקיימין בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחייב באחריותן בין מנכסי מלוג שלא נתחייב באחריותן כו' אלמא דס"ל דבנכסי מלוג לא הפסידה כלום אפילו תפסן הבעל וכך פי' לשם הרב המגיד דעת הרמב"ם ז"ל ומעתה נראה לו להר"ן ז"ל דהרמב"ם מפרש משנתינו דפוחתין מכתובתה נמי אינו אלא בנכסי צ"ב אבל מנ"מ אינו פוחת כלל דהא בסוגיא קאמר היכי דמי מורדת דמשנתינו דפוחתין מכתובתה ולרבותינו להכלימה בהכרזה ד' שבתות ומסקי' באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה ושוב מסיק באותה מורדת דאם תפס הבעל בלאותיה הקיימין מנכסי' שקבל עליהן אחריותן דאין מוציאין מידו אבל כל מה שתפס מנ"מ מוציאין מידו לפי שהם שלה וממילא אנו למדין דמשנתינו נמי דפוחתין כתובתה באומ' בעינא ומצערנא ליה אינו אלא בנצ"ב אבל מנ"מ אינו פוחת כלל. אמנם מהר"ר לוי חביב התעורר על זה בתשובותיו סי' ל"ו וכתב דכפי הנראה מפשט לשונו של הרמב"ם משמע שהכל מפסדת ואפי' נ"מ והאריך ע"ז הרבה בדבריו ע"ש: