לקרוע ולהתאבל וכו'. כחב הרב"י סי' ת"ב וז"ל וכתב בנמוקי יוסף סוף מ"ק מתאבל לאו דוקא בנעילת הסנדל ושאר דברים הנהוגים באבל אלא מתאונן ואסור לאכול בקדשים שהם ראוים ליאכיל בשמחה וכו' עכ"ל ואין זה דעת הפוסקים שכתבו דין זה ואם כדבריו כיון דלא נפקא לן מידי בזמן הזה דלית לן קדשים לא ה"ל לכתבו אלא ודאי מתאבל ממש קאמר עכ"ל וקשה למה ליה להביא ראיה מהפוסקים הרי מדברי ש"ס אלו שהורה לו לקרוע ולהתאבל ש"מ דלכל הדברים נוהג אבילות ועוד קשה דהרי תניא באבל רבתי כל שקורעים עליו במיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות ש"מ דלכל הדברים אינו כאבל וי"ל דס"ל דקריעה לחוד ושאר דיני אבל לחוד ודוחק:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b23a13f21d5d815090edcb5aa665c6959a395efda564b8189a1c1e0fb26ac465