מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה וכו'. כ' הרמב"ן יראה מכאן שהיו נוהגין במקצת מקומות שהקרובים המברין האבל היו מרחיצין אוחו קודם הבראה לפי שעשו אותה כאכילה ושתי שצריכה להם הרבה מפני שצריכין להעביר הזוהמא והיו מסירין רחיצה זו הראשונה ואח"כ היו נוהגין איסור ברחיצה כל ז' ע"כ נראה שמפרש דר"י בר בון בא למרץ דחכמי דרום לא התירו אלא רחיצה שאחר המטה ולר' חמא אסרו רחיצה דכל ז' אך קשה אם נפרש לאחר המטה דוקא בפי' הרמב"ן א"כ מעיקרא מאי קשיא ליה א"ו דמקשה סבר אחר המטה מת לו מת אחר מוסיף על הקרע וכו'. כ' הב"י סי' ש"ע בד"ה כתב המרדכי סוף מ"ק והסמ"ג בשם הירושלמי מי שמת לו מת וקרע עליו ואח"כ מת לו מת אחר אם תוך ז' אינו קורע קרע אחר ואם אחר ז' מוסיף על קרע ראשון כל שהוא מת לו מת אחר ג' אחר ז' של שני מוסיף כל' שהוא וכן מוסיף והולך עד טיבורו ע"כ והקשה עליהם ע"ש ולא ידעתי מנ"ל דמחלק בין תוך ז' לאחר ז' ואולי גירסא אחרת היתה להם מיהו גירסתינו עיקר שהיא מסכמת עם הבבלי:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b23a13f21d5d815090edcb5aa665c6959a395efda564b8189a1c1e0fb26ac465