רש"ש על יבמות · דף 2a

גמרא בתו ובת בתו ובת בנו. עי' בתוי"ט טעם מדוע שינה התנא סדרא דקרא להקדים בת בתו לבת בנו. ולפמש"כ הש"א בתשובה כ"ט בישוב הסוגיא דר"פ ד' מיתות לדעת הראב"ד דהיכא דלא אקדים קרא משום קפידא לא חש התנא למינקט סדרא דקרא (ע"ש א"ש גם כאן) ולתירוצו יקשה למה אקדים קרא בת בנה לבת בתה (וכן התנא) דהא בתה כתיבא התם וי"ל משום דכבר הפסיק אחר בתה בתיבות לא תגלה. וגי' הרי"ף והרא"ש בת בתה ג"כ קודם לבת בנה ואכמ"ל:

רש"י ד"ה ואם חמותו. אבל בתו מאנוסתו כו' דאשה ע"י קדושין משמע. עיין לקמן (ג א) בתוס' בסד"ה בתו:

תד"ה עד. ועוד אומר ר"י דלר"א נמי כו'. כצ"ל:

תד"ה אשתו. יש לו בנים אסורה אין לו בנים כו'. כצ"ל:

בא"ד דמה דודתו באשת אחי אביו מאביו כדיליף התם ערות דודו כו'. כן איתא ג"כ לקמן (נד ב):

תד"ה ואחות. ואפילו בנדתה משמע בפסחים כו' משמע דקני לה. לכאורה לפי מה שפי' שם בד"ה באשתו בשם ר"י אין משמעות כלל דקני לה:

בא"ד בפרק ב"ש דקאמר רבא. כצ"ל: