במשנה ומניח כתובה ביניהן. עתוי"ט ד"ה ומניח הב' דמשמע מדבריו דהקושיא בב"מ שם הוא מן לא יטול. אבל ע"ש דנראה דהקושיא הוא מואם נטל לא יחזיר עי' בפי' התוס' שם (כה ב) וכ"נ שהבין כן המהרש"א שם (בדף לז):
קריאה במקור
רש"ש על יבמות · דף 118b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמרא מדקאמר רשב"א כו' מכלל דתק"ס פליגי. הן בלקח איתא להדיא בב"ק (קג ב) מעשה בחסיד אחד שלקח כו' בא לפני ר"ע כו' עד שתשלם לכאו"א ופרש"י דפליג על רשב"א. ועי' ב"מ (לז ב) תד"ה ומי. ועי' בהגר"א שו"ע חו"מ סי' רכ"ב סק"ג:
במשנה (ב') מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת. לכאורה מ"ש דנאמנת לומר מת בעלה ותתייבם כדבר"פ ועי' לעיל (צד א) בתד"ה כי תיבעי הא' מה שיישבו בזה ונ"ל להוסיף טוב טעם דדוקא היכא דמתקלקלה אח"כ בסופה על בעלה הוא דהימנוה אבל הכא איכא למימר דזה אמת שמת בעלה וא"כ תו לא מתקלקלא גביה כיון שכבר מת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6ee5ba3dfaf02d38b4209b38c784f76c69bcecdae6d0e56a5b8eab0846fb93ae