גמרא ההיא דאתיא לב"ד דרבי יהודה כו'. הגהת הגרי"פ דרב ל"י מה דחקתו ואדרבה גי' דלפנינו מסתברא טפי דר"י לשיטתיה. וכ"מ מהפוסקים דלא פסקו כוותיה דר"י ואם איתא דרב יהודה כוותיה ס"ל ה"ל למיפסק כן. אך י"ל משום דהני דאלפוה כחכמים ס"ל. וכן התוי"ט העתיק דרבי:
קריאה במקור
רש"ש על יבמות · דף 116b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה באותה שעה. וא"ת כו' מיגו שהיתה כו' גרשתני. עי' מהרש"א דפסיקא ליה דבאומרת גרשתני אינה נוטלת כתובתה ול"י מאין לקח זה. דאדרבה מהתוס' לעיל ד"ה ולהימנה בסופו משמע דדוקא בתובעת כתובה אינה נאמנת. וביותר בדבריהם בכתובות ובב"מ שהבאתי שם שהביאו דוגמא מהא דר"נ לקמן משמע דדמי ממש להתם דבאומרת התירוני לינשא נוטלת גם כתובתה. ועי' בתשובת מהרי"ק שורש ע"ב ועי' בשו"ע אה"ע סי' י"ז ס"ב ברמ"א שהביא דעות בזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6ee5ba3dfaf02d38b4209b38c784f76c69bcecdae6d0e56a5b8eab0846fb93ae