רש"י ד"ה חלץ לבעלת מאמר. עי' כה"ד. מלשונו משמע דאם נתן לה גט תחלה למאמרו (דשרי אפי' לייבמה אח"כ לל"ב דרבא לקמן (לב) לשיטת התוס' לקמן (נב ב) בד"ה או דלמא אבל רש"י עצמו לא ס"ל כן) חליצתה פוטרת צרתה אך מדברי התוס' לעיל (כו ב) בסד"ה חליצה שכ' דטעמא משום דדמיא לכנוסה דאין בה זיקה נראה דאפי' נתן לה גט קודם נמי א"פ חליצתה את צרתה ויותר מוכח כן מדבריהם לקמן (נ ב) בד"ה צריכות:
קריאה במקור
רש"ש על יבמות · דף 27a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה יגמור אף באחיות. כיון דאין זיקה אי הוה בעי כו' מייבם. נ"ל דלפי שיטת התוס' בסוגיא זו גם כאן א"י לייבם לרחל דגזרינן דלמא אתי לייבומי ברישא דלא אסיק אדעתיה שמא תמות צרת לאה:
בסה"ד. נ"ל דצ"ל דשביחא מלתא טפי בבי"ת ולא כמו שהגיהו עה"ג:
רש"י ד"ה לעולם (בסופו). ול"ג חכמים כו'. משמע דס"ל דמותרת אפי' להתייבם עמש"כ לעיל (כ) בס"ד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6ee5ba3dfaf02d38b4209b38c784f76c69bcecdae6d0e56a5b8eab0846fb93ae