פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 10

ה"ג כמו שהוא בשבועות אשכח תני על תרתיהון זה חומר לשעבר משלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת. כלומר מצינו בריית' דפליגא על שמואל דקחשיב נמי להא שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה וקאמר עלה זה חומר בלשעבר משלבא שנוהגות בלשעבר אע"פ שאין נוהגות בלהבא וכן בלא אוכל לא אוכל חומר בלשעבר הוא דלהבא אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על שבועה אבל בלשעבר לא אכלתי לא אכלתי שבשעה שנשבע יצאה השבועה מפיו לשקר חייב על כל אחת ואחת כדאמרי' הכא בריש מכילתין:

זה חומר בשבועות מבנדרים. אמתני' קאי דנדרי שגגות מותרין ושבועות שגגות אסורין. אבל בבבלי פרקין וכן התם מסקינן דשבועות שגגות מותרין:

ר"ע להוסיף על דברי ב"ה. אם ר"ע להוסיף על דברי ב"ה דמתני' קאתי ומפרש הי ר"ע כהא דתנינן תמן בפ"ט פותחין בי"ט ושבתות אם נדר שלא יאכל כל ימות השנה פותחין לו בכבוד שבתות ויו"ט בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו והשתא בעי דקס"ד דטעמייהו דב"ה במתני' דאמרי אלו ואלו מותרין נמי משום שנדר שהותר מקצתו הוא ומה בא ר"ע להוסיף בזה דקאמר עד שבא ר"ע ולימד הא כבר שמענו זה מב"ה במתני':

א"ל. דליתא דע"כ טעמייהו דב"ה לאו משום הכי הוא דא"כ קשיא מאי קמ"ל מה אם התם שנדר שצריך חקירת חכם הוא אמרינן ביה נדר שהותר מקצתו הותר כולו הכא דנדר שגגות הוא שהרי לא ידע שהיו אביו ואחיו עמהן ומארבעה נדרים שאין צריך חקירת חכם הוא לכ"ש אלא דטעמייהו דב"ה כר' יוסי בשם ר' הילא דמשום נדר טעות הוא כגון שאמר אילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר כלל ור"ע התם אשמעינן דנדר שהותר מקצתו הותר כלו: