פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 11

ר' יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום. האי תנא דברייתא אליבא דר"י סבר דאפי' אמר כירושלים בכ"ף לא אמר כלום שלא נתכוון לדבר הקרב בה ופליג אתנא דמתני' וכן קאמר בבלי דף י"א תרי תנאיי ואליבא דר' יודה:

כתורה. אם התפיס דבר בתורה ואמר ככר זה עלי כתורה ה"ז מותר כדמפרש טעמא כקדושת תורה קאמר כלומר דעתו היה על קדושת התורה ואין זה דבר המקודש בידי אדם ולא הוי מתפיס בדבר הנדור:

ככתוב בה. אם התפיס בדבר הכתוב בה ה"ז אסור משום דדעתו היה בקרבנות הכתובין שבה והוי מתפיס בדבר הנדור:

אית תניי תני. אם התפיס בשניהם בתורה ובכתו' בה ה"ז מותר:

וקאמר ר' אבין דר"ש היא דאמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר. בפ' שבועת הפקדון תנן תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל א' ואחת וקאמר שם בהאי תלמודא לדברי ר"ש אם נמצא שאין בידו חטין ואישתכח דכי אשתבע אחטין בקושטא הוא משתבע פטור נמי על השאר כדקאמר טעמ' התם דמיירי במתפיס שאמר שעורין יהו כחטין כוסמין יהו כחטין וכלומר דהואיל והתפיס כולן בחטין ועל החטין לא חיילא שבועה מש"ה לא חיילא נמי אשעורין וכוסמין ואע"ג דאי לא אדכר חטין הוי חיילא שבועה אשעורין וכוסמין וה"נ אע"ג דאי לא אמר אלא ככתוב בה לחוד הוי חיילא כיון דאמר כתורה וככתוב בה כמאן דהתפיס כתוב בה בתורה דמי ומגו דלא חיילא אתורה לא חיילא נמי אכתוב בה:

א"ר יוסי ד"ה היא. ושאני הכא דכ"ע מודים בה דמכיון שאמר בתחלה כתורה ודעתו היה על קדושת התורה ומשום הכי כי אמר אח"כ ככתוב בה אמרינן נמי דדעתו היה כקדושת כתוביא כקדושה של הכתוב בה ואכתי לא הוי מתפיס בדבר הנדו' דלא היה דעתו אקרבנות הכתובים בה: