פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 7

תני. בתוספתא פ"ד:

יש דברים שהן רבית. שנראין הן כרבית ומותרין לכתחלה:

שטרות חבירו בפחות. שמקדים לפרוע לו קודם זמן שטרותיו ע"מ שימכרנו לו בפחות מסך השטר וכן במלוה ע"פ שיש לו לחבירו:

ויש דברים שאינן נראין כרבית. ואע"פ כן אסור לעשות כן לכתחלה משום הערמת רבית:

א"ל לית את צריך. סיומא דעובדא דלעיל היא והפסיק האי ברייתא לפי שהן דברי ר' בא בר מנא שהיה תמה על זה שעלה על דעתו שהוא מותר לגמרי לדור בחצרו בחנם והביא הך ברייתא ללמוד ממנה דאפילו בכה"ג אמרו חכמים אסור לעשות כן לכתחלה משום הערמת רבית ומכ"ש בנדון זה שנראה שדר בחצירו של זה בשביל המתנת מעותיו. והשתא מהדר לסיים האי עובדא:

א"ל. השיבו הלוה מאחר שאתה רוצה שאחזיר לך מעותיך אין אתה צריך לדבר הרבה בשביל כך:

והב אגר כלים וכו'. כלומר אין אתה צריך אלא ליתן שכר הכלים לישא המטלטלין שלך או שכר לישא המטלטלין על כתיפן בסלים ולך ותפנה מתוך ביתי והילך מעותיך:

אקולי. בתוך הסל ודוגמתו באתרא דמרי זיינא תלי כולבא רעיא קולתיה תלי ופליגי בה הני אמוראי דלקמיה כל חד לפי טעמי' אם חייב ליתן לו שכר ביתו או דאמרינן דמכיון שלא התנה עמו בתחלה ע"מ שידור בחצירו כ"א אח"כ אשרוניה בתוך ביתו בסתם. והיה זה סבור שלא יתבע ממנו כלום ועכשיו תובע ממנו אם מחייבין אותו לשלם ולנכות שכר דירה על החוב שלו הוי כאלו מוציאין ממנו אבק רבית ודין דאבק רבית הוא שאין מוציאין לא מן המלוה ללוה ולא מן הלוה למלוה: