בני טבריא וכו'. כלומר הא פשיטא לן דהואיל ובטבריא המנהג שלא להשכים ולהעריב ובבית מעון המנהג להשכים ולהעריב א"כ הכל הולך אחר המנהג העיר שהפועלין נשכרין שם ואע"פ שהפועלים בני עיר אחרת הם והלכך בני טבריא שעלו לשכור עצמן בבית מעון נשכרין כמנהג בית מעון וכן איפכא. טבריא יושבת בעמק ולהכי נקט שעלו לבית מעון ושירדו לטבריא:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבל שעולה וכו'. בעיא היא אם השוכר הוא שהלך לבית מעון לשכור פועלין משם היאך הוא הדין וקאמר הש"ס דבהא אמרינן הכי:
יכילו מימר לון כן וכו'. יכול הוא לומר להן וכי עלתה על דעתכם שלא הייתי מוצא לשכור פועלין בטבריא אלא בשביל. ששמעתי שהמנהג בעירכם להשכים ולהעריב עליתי לכאן וכפי המנהג שהיו בשעת ששכרן צריכין לקיים כן:
מקום שאין מנהג. כלל כגון בעיר חדשה ואין יודעין מנהג קבוע מהו:
תניי בית דין הוא. במקום שאין מנהג קבוע סומכין על תנאי ב"ד:
שתהא השכמה של פועלין. כלומר שלהן הוא ואינם צריכין להשכים מקודם זריחת השמש כדיליף בסמך מן הכתוב:
והערבה של הבה"ב. בערבית שלו הוא היתור שצריכין להעריב ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים:
ומאי טעמא. דכתיב תשת חשך וגו' תזרח השמש יאספון והדר יצא אדם לפעלו וכתיב ולעבודתו עדי ערב וקי"ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא:
ערבי שבתות כצ"ל. בין השכמה בין הערבה משל בה"ב. כמו בהשכמה של כל היום הוא משל בה"ב שהוא מוותר ושל פועלים הוא כך הערבה של ע"ש הוא משל בה"ב לפועלין מפני שצריכי' להקדי' לכבוד שבת כדמסיק:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6f66f1313045a44367108c7962fefd1b4274972bf8f8a8646d9a497ca2aa7da3