בן יהוידע על פסחים · דף 2a

אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. נראה לי בס"ד כי דוד המלך ע"ה אמר וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (תהלים קלט, יא) ואמרו בגמרא (פסחים ב:) הכי קאמר דוד 'עולם הזה שהוא דומה לְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי', נמצא דוד המלך ע"ה מצפה היה לאור להתחבר עמו.
ופרשתי בס"ד לכך אמר דוד המלך ע"ה דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה (תהלים כג, ה) ואמר אביי שמע מינה כסא דברכתא דדויד לעתיד מחזיק רכ"א לוגין 'רְוָיָה' [221] בגימטריא הכי הוי (יומא עו.). ויש סוד עמוק ברכ"א לוגין הנזכרים שהוא מספר אר"ך אורות והיינו דָּוִד מספרו י"ד ועם מספר אוֹר עולה רכ"א [207+14 =221] לכך אמר 'אוֹר בַּעֲדֵנִי' שהוא מצפה לאור.
והנה אם תסדוק ותחתוך כל אות מאותיות 'חָמֵץ' בפני עצמו לשתים יהיה מזה אותיות ד"ד כ"כ מ"ה מ"ה, והיינו כי לעתיד הבטיח הקב"ה את כנסת ישראל וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב). וכתבתי בס"ד שנזכה להבטחה זו של 'כַּדְכֹד' על ידי הענוה שתהיה אצלינו מבית ומחוץ שיהיה האדם דך מבפנים ודך מבחוץ ועל ידי כך נזכה להבטחת 'כַּדְכֹד' בזכות דך ודך שהיא ענוה שלימה.
וכל זאת הענוה היא בדברים הגשמיים שיהיה האדם דך מבחוץ ודך מבפנים אך צריך עוד ענוה שלימה מבית ומחוץ בדברים הנפשיים גם כן ועל זה ירמוז אות צד"י שמספרו תשעים שהוא מספר מ"ה ומ"ה שיהיה האדם מה מבפנים ומה מבחוץ, ובזה תבא הגאולה מאות צד"י דמנצפ"ך שהוא כתשע מאות שהם עשרה מ"ה מבפנים ועשרה מ"ה מבחוץ כנגד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שבגוף הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל (נדרים לב:).
וזהו שאמרו אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כשיתחבר אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר הוא 'דָּוִד', בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ 'בּוֹדְקִין' לשון בדק שסודקין אותיות 'חָמֵץ' לשני חלוקות שבזה יהיה תיבות 'כַּדְכֹד' ותיבות 'מ"ה מ"ה' שהם ענוה שלימה בדברים הגופנים מבית ומחוץ שהם 'דך ודך' וענוה שלימה בדברים הנפשיים מבית ומחוץ שהם 'מ"ה ומ"ה'. ובדיקה זו תהיה לְאוֹר הַנֵּר שהוא מספר שלשה יחודים שהם הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י הוי"ה אלקי"ם שעולים מספר 'נֵּר' [26+21+26+65+26+86=250].

לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב. מקשים מנהג העולם שהאדם יצא מביתו ואחר כך יכנס והוה ליה להקדים יציאה לכניסה?
ונראה לי בס"ד הקדים הכניסה לאשמעינן שצריך להזדרז בכניסה יותר מן היציאה דהיציאה דרכה להיות בסוף הלילה בזמן שכלתה שליטת המזיקין והגנבים שהזמן מתקרב ליום שבו שולט החסד והוא עת רצון אבל הכניסה על הרוב היא בערב, ואם יתאחר ליכנס בהתחלת הלילה זו קשה דאותו זמן התחלת שליטת המזיקין והגנבים והוא זמן שליטת הדין ועלול יותר לרוע ולכן הקדים הכניסה.
ועוד נראה לי בס"ד דאינו מדבר כאן על יציאה ראשונה שיוצא מביתו דבזו ליכא קפידה דודאי כשיצא מביתו על הרוב מלווים אותו אוהביו וקרוביו וכיון שיש עמו הרבה אנשים יש לו שמירה טבעית מצידם ולכן נקיט כניסה שתהיה אחר יציאה הראשונה שיצא מביתו ואחר כך יציאה שתהיה אחר הכניסה באמצע הדרך ממלון למלון.
והא דאמר בְּכִי טוֹב ולא אמר יכנס בחמה ויצא בחמה או יכנס באור ויצא באור. נראה לי בס"ד רמז בזה על קריאת שמע אשר בה יחוד 'הוי"ה אהי"ה' [47] שהוא סוד חו"ב [חכמה ובינה] שמספרם 'כִי טוֹב' [47] ולימדנו שצריך לקרות קריאת שמע על המזוזה קודם יציאתו לדרך, כי ידוע שה'דרך' [224] הוא מספר הוי"ה במלוי ס"ג ואהי"ה במלוי קס"א [63+161=224] שהוא סוד חו"ב [חכמה ובינה].
גם נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו באומרו בְּ'כִי טוֹב' לשם הוי"ה שמספרו כ"ו ולשם בי"ט שמספרו כ"א שהוא מסוגל לשמירה שבשם זה ניצול דוד המלך ע"ה מאכיש, ולכן ראשי תיבות אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי (תהלים צא, יד) 'אָכִישׁ' וכנזכר בשער הפסוקים וזהו 'כִי טוֹב' אותיות 'כ"ו בי"ט' רמז לשם הוי"ה שמספרו כ"ו ולשם בי"ט הנזכר שיכוין בהם הנוסע בדרך בעבור שמירתו.
והא דנקיט לשון לְעוֹלָם נראה לי דבא ללמדנו דאין לחלק בין זמן מלחמה ובין זמן שלום, גם אין לחלק בין אם הליכתו לצורך גדול בין אם היא לצורך קטן.