חידושי חתם סופר על גיטין · דף 9b

העולים בערכאות. פירש"י דלאו בני כריתות נינהו פי' וכ"ת וכתב ונתן מי שהוא בעל נתינת גט הוא בעל כתיבה לאפוקי נכרי וה"ה הו"מ למימר לאו בני עדות נינהו אלא משום דרצה רש"י להקשות א"כ שארי שטרות נמי לאו בני דינין נינהו ותי' ב"נ מצוה על הדינין וזה מבואר לקמן אי"ה ריש סוגי' דערכאות. ונראה אי לאו דהוה בני דינין הוה אמרינן כתיב את החתום ואת הגלוי החתום שטר חתימת וגלוי היינו הנפק ב"ד וא"כ נימא כל שישנו בהנפק ב"ד ישנו בחתום לאפוקי מי שאינו בגדר ב"ד וע"ז כתב רש"י גם המה מצוי' על הדינים וב"ד שלהם בשלהם מהני להו לדידהו עכ"פ כנלע"ד:

מקרעין להן נייר. יל"ד לקמן ס"ו ע"ב במתני' שילמדו ויתנו ע"ש אמאי לא אמר שמקרעין. ע"כ נלפע"ד מפני שא"א להתקיים כקו' הירושלמי דמייתי תוס' ולא ס"ל כתי' הירושלמי וע"כ ילמדו יכתבו ויתנו. אבל ברייתא דמקרעין מיירי בשולח ע"י שליח דאמר בפ"נ ובפ"נ ולא בעי קיום כנלע"ד. או נדחק דלא שייך מקרעין אלא בחתימה ולא בכתיבת כל הגט ע"כ ילמדו ודוחק. ודע דצ"ע לתוס' למה נייר חלק דוקא אפי' נייר מטושטש נמי וצ"ע:

האיכא מחובר. הקשה פנ"י מנ"ל ליתן כל דיני גיטין בשטר שחרור אי משום גז"ש לה לה הא משמעות פשטי' לה לשמה נמצא כתי' בגט אשה שיהיה לשמה וכן בשחרור עבד ואיצטרך קרא לגופי' ולמשמעותי' ואיננו מופנה משום צד וקיי"ל למדין ומשיבין ובב"ק פ"ח ע"א איכא כמה פירכות מאשה לעבד ע"ש. ועוד כ' דלפירש"י לקמן מ"א ע"ב ד"ה חפשה וכו' לא ידעינן דחפשה הוא שטר אלא מטעם גז"ש לה לה וא"כ ע"כ למידרש גז"ש דאל"ה לא ידעינן שטר כלל. אבל להתוס' ל"ט ע"ב ד"ה מה וכו' משמע דפשטי' דחופשה הוא שטר ולה אתי' לשמה א"כ גז"ש מנ"ל אלו דבריו ז"ל. והנה לא על דיני גטין לבד התלונה כ"א על כל דיני שהושוו עבד לאשה קשה. ועוד אומר אני אם פשטי' דלה לשמה משמע א"כ אי לא ילפינן גז"ש להשוותם א"כ באשה בעי' כתיבה לשמה דכתיב לה גבי וכתב ובעבד בעי' נתינה לשמה ולא כתיבה דכתיב לא ניתן לה. ועוד אפי' לרש"י הנ"ל דכ' פי' דניחא לי' גז"ש א"כ ניתן האמור של זה ושל זה בזה ובעי' בתרווייהו כתיבה וגם נתינה לשמה וכר' ירמי' לקמן פ"ז ע"ב בסופו ודלא כהלכתו דקיי"ל כאביי וא"כ האי קושי' מרפסן איגרא. אבל לפע"ד במכ"ת אפי' ריח קושי' אין כאן דהרי בעבד כתיב לה בשלילות לא ניתן לה וא"א למידרש אשלילה לא ניתן לשמה אלא כל התיבה מיותר לגז"ש משא"כ בגט כתיב גבי מעשה חיוב וכתב לה שיכתוב לשמה ודעת לנבון נק"ל: