חידושי חתם סופר על גיטין · דף 16a

הניצוק והקטפרס. הרמב"ם פסק ג' גממיות אפי' אמצעי מ' סאה מ"מ לא עלתה טבילה וכ' ריב"ש הטעם דפסק כרבנן דתוספתא דפליגי אר"מ ור"י ולית להו בקטפרס אפי' גוד אחית שסופו לירד. אלא שהרמב"ם המציא טעם חדש משום שאין הנזחלין מערבין והביאו ב"י ביו"ד סי' ר"א וש"ך שם ס"ק קכ"ט דרמב"ם לא אמרו אלא בחרדלית של גשמים אבל מעיין מערב אף בזוחלין ונעלם זה מדגול מרבבה מ"ש אהש"ך סק"פ ע"ש. אך ראה זה מצאתי בס' שיטה מקובצת דמס' ביצה במשנה משיקין בכלי אבן שם י"ח ע"א שכ' קושי' תוס' בעלמא אהירושלמי שהקשה מים שעשה שלמה הא הוה טובל בכלי ותי' רגלי השוורים היה נקובים כמוציא רמון. והקשו תוס' למה לי מוציא רמון בשפופרת הנוד סגי'. ומייתי שם תי' בשם הרא"ה דאין מי מעיין הזוחלין מתירי' מים הנקוים דה"ל מין בשאינו מינו ע"ש שיש שיבוש וט"ס אבל כך הוא הכוונה ואם לזה נתכוון הרמב"ם הרי דלא כש"ך וצדקו דברי דגול מרבבה לדינא לכאורה. והנה פנ"י כ' דהיה קשה לרמב"ם איך אפשר לומר קטפרס גרע מאשבורן היינו זה בצד זה הלא מצינו דלבוד לא אמרינן אלא בג' טפחים ולא יותר וגם דוקא באמצע ולא מן הצד וגוד אסיק מחיצה או חבוט רמי היינו אחית אמרינן אפי' במאה אמות ובכל מקום בין באמצע בין מן הצד אע"כ כיון דמים כל מחברים כשזה בצד זה בשוה. מכ"ש קטפרס דנימא אחית אע"כ טעמא משום שאין נזחלין וערבי' ע"ש והנה גברא רבא אמר מילתא אבל מ"מ אין הענינים שוים התם בלבוד וחבוט רמי ואסיק באנו לעשות יש מאין כי באנו למלאות האויר ולומר יש שם מחיצה או שהוא סתום ולענין זה עדיף אחית ואסיק מלבוד. אמנם במקואות ליתא לכל כשאין נמשכים מזה לזה אפי' הפסק כחוט השערה אין אומרים לא לבוד ולא אסיק ואחית. ולא איירו' אלא לעשות יש מיש שהמים נמשכים מזה לזה ולענין זה עדיף כשהוא במקום פשוט ושוה מאסיק ואחית ואין לרמב"ם ראי' מכאן: