מה. כלומר מ"ט דר"י הגלילי דמתיר ליתן כרעיו ובני מעיו לתוכו הא אין מקום לדמן לזוב:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני כירך עבה עביד להר"י הגלילי. לא יהא אלא חתיכת בשר שהוא עב שהאש שואב כל הדם שבתוכו אפי' מה שבצד השני שאינו כנגד האש ה"נ שואב האש מה שמונח בתוכו:
או קורייה דריש. א"נ טעמא דרבי יוסי הגלילי דקרא מצא ודריש דכתיב ראשו על כרעיו וקרבו שיהו הם בתוכו:
מה נפיק מביניהון. מאי איכא בין הנך תרי טעמי:
ה"ג צלייו בגדי של חולין. וה"פ אם צלאו בגדי של חולין ולא נתן כרעיו ובני מעיו לתוכו איכא בינייהו א"נ אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ צלאו גדי של חולין כפסח כגון שנתן כרעיו ובני מעיו לתוכו:
ה"ג אין תימר כירך עבה וכו' כשר ואין תימר קריי' דרש ראשו על כרעיו וכו' פסול:
חתך. מן הפסח בשר ונצלה עמו איכא נמי בינייהו:
אין תימר קריי' דריש וכו'. א"כ דוקא כרעיו וקרבו הוא דשרי דגזירת הכתוב הוא אבל הבשר אוסר ונאסר:
ה"ג צלייו בלהב הקדירה. שהאש מתחת הקדירה ומחמת הלהב העולה מהקדירה נצלה הבשר איכא בינייהו:
א"ת כירך עבה וכו' פסול. כיון שמה שנצלין כרעיו ומעיו ה"ל כצלי אש ממש שאין בשר הגדי הפסק שהרי האש שואב כל דם הכרעים ע"י בשר הגדי כאלו הן עצמן על האש מה שאין כן בלהב הקדרה שהקדרה מפסקת בין האש ובין הבשר:
ואין תימר קריי' דרש וכו' כשר. אפי' נצלה ע"י להב הקדרה דהא חזינן דמכשיר הכתוב הנצלה ע"י דבר המפסיק בינו לבין האש:
ופריך לא כן תני צלי אש כתיב בתורה למעוטי צלי קדרה ואיך קאמר דאי מקרא דרש כשר ע"י להב הקדרה:
ומשני שני לה. שאני הכא שאינו נוגע בגוף הקדרה אלא שהוא למעלה מקדרה ונצלה ע"י הלהב:
הדא אמרה. מהא דבסמוך דקאמר ר"י הגלילי כרבנן מוכח דקרא דריש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00