קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 4 · הלכה 9 · Segment 7

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

ונצרך לדמיו. ורוצה למכרו מהו שידחה הלוקח להשוכר ומייתי ליה הכא משום דדמיא להא דלעיל דאמרי' אימתי בזמן שלא הקדיש וכו':

א"ל לא עלה על דעת. המשכיר שימות ברעב ואדעתא דהכא לא השכיר לו הלכך מותר למכרו:

מסתיוסית באוני הוא. עומד הוא השוכר בשטרו ודר בו כל זמן השכירות:

ונקנית המקח. ללוקח לאחר שיכלה השכירות כ"מ בב"מ פ"ח:

הוות נימורת. היתה אשה אחת בציפורי מעיר נמרה:

והוון. בני' דרים אצלה בשכירות והיתה רוצה לצאת מציפורי ולמכור ביתה והיו השוכרים מעכבים:

אפיק רבי מנא. הוציא רבי מנא השוכרים כהא דאמר רבי אימי לעיל:

אמר. רבי מנא. לא שאני סובר כר' אימי אלא בשביל אנשי ציפורי שלא יחליטו הבית לבנים של זו ל"א שלא יחליטו אנשי ציפורי הבית לעצמן:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00