אין שורפין בשר טהור. שנפסל כגון נותר טהור עם בשר קדש שנטמא:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופריך ע"ד דבר קפרא ניחא דב"ה מתירין לשרוף בשר שהוא פסול מן התורה עם בשר שהוא טמא מן התורה:
וצריכינין משמע. וקמ"ל ר"ח סגן הכהנים ששורפין בשר טמא מדרבנן ואין בו שום פסול או טומאה דאורייתא עם בשר שהוא טמא דאורייתא:
ע"ד דר"י. אלא לרבי יוחנן קשיא השתא פסול מן התורה ואין בו שום טומאה מן התורה שורפין עם הטמא ומטמאין אותו בטומאה דאורייתא כ"ש בשר שנטמא בטומאה דאורייתא שמותר לשרפו עם בשר שנטמא בטומאה חמורה ומאי קמ"ל רבי חנינא:
ומשני ר"ח סגן הכהנים שנייה לה בשם ב"ש וב"ה. כלו' הא דר"ח מודים ב"ש וב"ה דמותר א"נ סובר ר"ח לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה והראשון נראה:
ע"ד דר"י ניחא. בשלמא לר"י דאמר דבוולד הטומאה דאורייתא איירי ניחא ששורפין אותו אלא לבר קפרא דאמר דבוולד הטומאה דרבנן איירי קשיא אמאי אמר ר"ח ששורפין הא בימי ר"ח לא היו שורפין על טומאה דרבנן אלא תולין:
ששה ספיקות. בסמוך מפרש להו:
היו תולין עליהן ובאין. אבל לא שורפין:
ובאושא. כשישבו סנהדרי גזית באושא שהיה אחת מעשר גליו' שגלתה סנהדרין:
ר"ח סגן הכהנים לא לקודם אושא היה. בתמיה וכיון דקודם אושא היה לא היה שריפה לטומאה בדבריהן ואיך קאמר ששרפו את הבשר:
א"ל תיפתר. תפרש למשנתינו שנטמא בכלי זכוכית שגזרו קודם ר"ח ששורפין עליו וטומאת כלי זכוכית דרבנן דלא כתב בהו טומאה באורייתא:
על ארץ העמים. משום ספק קברו' שלהן דעכו"ם מטמ' במגע ובמשא ובאוהל לרבנן ולר"ש נמי דאמר דאין מטמאין באוהל מטמאין הן במגע ובמשא וברקב:
על כלי מתכות. שניטמא וריתכן ועשה מהן כלים חדשים שחוזרין לטומאתן הישנה:
על טהרת ידים. שיהיו ידים שניות לטומאה מפני שהידים עסקניו' הן ונוגעין בבשר ובמקו' מטונף וגנאי הוא לתרומה בכך ונמאס לאוכלן כשנוגע בה בידים מסואבות מדחשיב להו לטומאת כלי זכוכית בהדי הנך משמע דכולהו חד דינא אית להו דכולן לתלות ולא לשרוף:
משני ר' ירמיה הוא דסובר ולא גזרו אכלי זכוכית אלא לתלות ור' יוסי דמשני שנטמא בכלי זכוכית סובר דיוסי בן יועזר גזר אכלי זכוכית לשרוף ולא לתלות:
אלו הן ששה ספיקות. שגזרו עליהן באושא:
על ספק בית הפרס. כלומר על ספיקו של בית הפרס כגון תרומה שנכנסה לבית הפרס והוא שדה שאבד בה קבר היינו ספק דלא ידעינן אם האהיל על הקבר או לא וי"מ שדה שנחרש בה קבר:
על ספק ארץ העמים. דכל עפר ארץ העמים מספקא לן בקבר של מת:
על ספק בגדי עם הארץ. דמספקא לן דלמא ישבה עליהן אשתו נדה כדתנן בגדי ע"ה מדרס לפרושין וי"מ דגזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן:
ה"ג ועל ספק כלים הנמצאים. דלא ידעינן אם טהורין הן:
ועל ספק רוקק. כל רוקין מספקא לן דלמא דזב נינהו:
על ספק מי רגלי אדם וכו'. הך ספיקא לא דמי להנך דלעיל אלא אפי' מספקא לן אם מי רגלי אדם הן אם מי רגלי בהמה דאיכא תרי ספיקא לקולא דאת"ל דאדם שמא טהור הוא:
שכנגד מי רגלי בהמה. רבותא אשמועינן דלא תימא מדהני דבהמה הני נמי דבהמה:
על ודאי מגען שהיא ספק טומאתן. יודע ודאי שנגע בהן תרומה אבל אינו יודע אם הם טמאים או לא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00