בעי קומי דר' מנא. הא דאמרת כרם של הקדש חייב בשביעית מה עושין בפירותיו בשביעית לאכלן בלא פדיון א"א דאין הקדש יוצא בלא פדיון:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 4 · הלכה 9 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לפדותו ולאוכלו. נמי אי אפשר דהא הדמים ניתן לבדק הבית והגזבר לוקח בו כלים לצורך בדק הבית:
א"ל הגזבר הי' מחלפן ביד אחר. והשני היה נותן דמים אחרים תחת דמי הפדיון והדמים אלו מותרין לכ"ע:
ה"ג למה לי נן פתרין לה כההיא דאר"י. וה"פ למה אין אנו מפרשים הא דחייב בשביעית כהאי דר"י דא"צ לפדותן:
דברי ר' יוסה מפני שקדם וכו'. אהא דתנן בנדרים פ"ד מי שחבירו מודר הנאה ממנו מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ר' יוסי אוסר וא"ר יוחנן טעמא דר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקירו ואיך יכול להפקירו אבל אם קדם הפקירו לנדרו שרי שאין אדם אוסר מה שהפקיר כמפורש שם בנדרים:
והכא. נמי מפני שקדם הפקר נדרו דהיינו מצות הפקר בשביעית היה קודם שהקדישו ומעולם לא הקדיש פירות שביעית והלכך יכול לאכלן בלא פדיון:
אר"י מעשה היה וכו'. סוגיא זו לא שייך הכא ואגב שיטפא דסוגיא דלעיל הנזכרת בפיאה מייתי לה להך דבתרה נמי לכאן וה"פ אר"י מעשה והורו חכמים כרבי יוסי דמתניתין דהתם דאמר אף משנודעו העוללות העניים יתנו שכר גידוליו להקדש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00