חברייא בשם ר' יוחנן. אמרין טעמא דר"א מדכתיב ובדרך לא היה משמע כל שהוא בדרך אף על פי שעכשיו הוא קרוב למקום העשייה א"נ כל דהו דרך משמע:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 9 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כשהוא מזהיר. בריש הפרשה כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה:
ה"ג כשהוא עונש וכו'. וה"פ ולמטה גבי עונש כתיב ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה ולא כתיב ובדרך רחוקה לא היה ללמדך שאף אם הוא מאסקופת העזרה ולחוץ אין כאן עונש:
בשעה שהכתב רבה על הנקודה. כגון כאן שאין נקוד אלא הה"א שברחיקה:
ומסלק את הנקודה. האות שהנקודה עליה את מסלק כאלו אינו:
ובשעה שהנקודה רבה על הכתב. שנאמר ויאמרו אליו איה שרה אשתך ונקוד אי"ו שבאליו:
את דורש את הנקודה. שאף לשרה שאלו איו אברהם אישך:
ומסלק את הכתב. כאלו הלמ"ד שבאליו אינה כתובה כלל:
את דורש את הנקודה. לומר שבאה לעקור כל התיבה שאינה כמשמעה כגון ה"א שברחוקה אתא למימר דאין פי' רחוקה ממש כמשמעה אלא מעזרה ולחוץ והא דמסיים איש רחוק דברי רבנן הם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00