לטמא את הידים. מדרבנן:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 10 · הלכה 7 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עד כדי עונשן. שנענש עליו אם אוכלו ושיעורו בכזית:
מהו שיפסלו בתרומה. אם נגעו פיגול ונותר מהו שיפסלו אותה:
ומשני ק"ו אם מטמאין. פגול ונותר את הידים שיהיו טמאין לטמא את התרומה דסתם ידים פוסלות התרומה כ"ש שהן עצמן מטמאין את התרומה:
ההן יוצא. האי פסול יוצא שאירע בבשר קדשים למאי אתה מדמי לי' מי הוה כפסול פגול ונותר ומטמא את הידים או לא:
אין תימר. כלומר ונ"מ א"ת דיוצא מטמא את הידים כפגול ונותר צריכין לומר דפגול ונותר אינן פוסלין תרומה וה"ה לקדשים:
ה"ג אין תימר פגול ונותר פוסלין את התרומה ההן היוצא וכו'. וה"פ ואם נאמר דפגול ונותר פוסלין את התרומה וה"ה לקדשים א"כ צריכין לומר דיוצא לא דמי לפגול ונותר:
דלא כן. דאל"כ אלא דיוצא נמי טמא ומטמא דא"כ קשיא ליטמא הך דיוצא לאותו מקצת שנשאר בפנים ויהיה הכל טמא:
א"ר אבין. לעולם פגול ונותר פוסלין בתרומה ויוצא נמי מטמא ודקשיא ליטמא פנימי את החיצון שאני הכא דטומאת בית הסתרים הוא שמגעו אינו ניכר וטומאת בית הסתרים אינו מטמא דבעינן נגיעה כעין ידים שהן בגלוי אלא דלר' מאיר קשיא לך דאמר טומאת בית הסתרים כה"ג מטמא לפי שהטומאה מחמת עצמו ומתני' כרבנן:
ה"ג דבר טמא מחמת מגע עצמו. ופריך לא כן אר"י כל הדברים שנטמאו ונקרעו כיון שנפרש רובם לא הוי חיבור:
כיון שחתך וכו'. כלומר ה"נ כיון שחותך הרוב השאר נמי כחתוך והוא הנוגע בו ולא מיקרי בית הסתרים:
במחתך כל שהוא. שמחתך מעט מעט וזורקי ולעולם אין הנחתך רוב מן הנשאר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00