מעתה. שאף לרבנן עיקר איסורא משום אכילה א"כ לא יהא חייב המוציא עד שיאכל:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 13 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אתא ר' שמואל. ואמר משמי' דר"י דכן הדין שאינו חייב עד שיאכל:
הדא אמרה. זאת אומרת אפילו לא אכל דאס"ד אכל דוקא:
ה"ג למה לא פסל עצמו מבני חבורה. הרי אכל במקום אחר אלא ש"מ אפילו לא אכל חייב:
אר"י. לעולם דוקא כשאכל ודקשיא למה לא פסל עצמו מבני חבורה שאני הכא כיון שהוציא הבשר מן הבית כבר נפסל הבשר ביציאתו וכשאכל דבר פסול אכל ולא הוה כאוכל פסח בשני חבורות:
ויידא אמר דא. והיכן אמר דבר זה כיון שהוציאו פסלו:
ויש שובר וכו'. כלומר דתניא יש שובר אחר שובר אין מוציא אחר מוציא אם שבר עצם אחד שני פעמים חייב כדאמרינן לעיל בפרקין אבל המוציא כזית אחד שני פעמים אינו חייב אלא אחת:
או. ל"ג:
הדא אמרה. זאת אומרת כיון שהוציאו פסלו לפיכך אין מוציא אחר מוציא דכשהוציא בפעם שנית ה"ל כמוציא דבר פסול:
ופריך או הדא אמרה אינו חייב עד שיאכל. לפיכך אין מוציא אחר מוציא דאם לא אכלן בראשונה אינו חייב על הוצאתו וליכא לסייע לרבי יוסה מהכא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00