קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 10 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גמ' ויקוץ. ולמה למשרפינהו:

ומשני מפני מוח שבקוליות שנעשה נותר שא"א להוציאו ומתחילתו לשריפה עומדים שא"א לשברם:

ה"ג ויחלוץ את המוח מן העצם וכו'. וה"פ וישבור העצם לאחר שניתותר ונפסל ויוציא המוח ויהנה מן העצם ולמה תנן דאף העצמות נשרפין:

סברין מימר. אין שוברין אפי' עצם הפסול וקסבר בו בכשר ואפי' בפסול:

הבא בכושר משעה הראשונה ונטמא. וה"ה נותר שהיה כשר מתחלתו אסור בשבירת עצם לעולם ובו דכתיב בשבירת עצם לא אתי למעוטי אלא שהיה פסול מעיקרא:

ה"ג מ"ט אמרו העצמות ישרפו בט"ז וה"פ דקשיא ליה יניח על העצם גחלים בי"ד ויוציא המוח שבו וקאמר שאף השורף כשובר הלכך אסור לעשות כן בי"ד:

נימנין על מוח שבראש. אפילו לא נמנה אלא על מוח שבראש יצא:

דרך האוזן. בקיסם:

נמנין על מוח שבקוליות. דע"י שריפה יכול להוציאו וקסבר דשורף אינו כשובר:

ופריך על דעתיה דרבי יוחנן דאמר ואם נמנה נמנה. א"כ סובר דשורף אינו כשובר לכתחלה אמאי לא:

ומשני מפני אבדן קדשים. דאיכא למיחש שמפסיד המוח על ידי שריפה ומאבד הקדשים בידים ומוטב שיפסול מאליו:

הכי גרסינן על דעתיה דשמואל ישרוף ויהנה. לאחר שנעשה נותר קאמר שישרף ויהנה מן העצם:

ומשני סבר שמואל כרבי יעקב. ואסור לעולם בשבירה וכיון ששימשו נותר אסורין לעולם:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00