תמן תנינן. בכריתות רפ"ה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"י מחייב. כרת בדם התמצית דדם מעליא הוא:
דם התמצית. שמתמצה מתוך הגוף לאחר מיתה:
ור"י מחייב בדם התמצית ל"ג:
לא ריבה אותה ר"י. לדם התמצית דדם מעליא הוא אלא לחייב עליו כרת אבל לא לכפרה דהיינו זריקה שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר:
מתניתא כן. מברייתא מוכח דמודה ר"י שאין דם התמצית ראוי לכפרה:
ודם התמצית פסול מע"ג המזבח. ומדלא השיב ר"י לחכמים ש"מ דאף הוא מודה דדם התמצית פסול מע"ג המזבח. ופריך ועוד מן הדא השיבו חכמים לר"י:
ורובו. של דם התערובות לא נתקבל בכלי ונתבטל זה שנתקבל ברוב. ואית לר"י דם מבטל דם. בתמיה הא תנן בפרק כל הזבחים נתערב דם קדשים בדם בהמת חולין רואין את הפסול כאלו הוא מים ואם יש בכשר כדי להיות בהן מראית דם כשר ואם לאו פסול רי"א אין דם מבטל דם ולמה לא השיב לחכמים אלא דלא חש להשיב:
כמה דלית לי'. הא דהשיבו שנתבטל דם הכשר ואפ"ה שתיק כן לית ליה נמי דדם התמצית פסול מע"ג המזבח ואפ"ה לא השיב להם:
מתניתא אמרה כן. דמודה ר"י בדם התמצית שפסול מע"ג המזבח:
אין לי. שחייבין כרת על הדם:
אלא במוקדשין. דבי' כתיב כרת בפ' אחרי מות:
ודם התמצית בין בחולין בין במוקדשין. שחייבין עליו כרת:
ה"ג ת"ל וכל דם. וברייתא מני ר"י דמחייב כרת בדם התמצית ואפ"ה תני רישא אין לי אלא דם הנפש במוקדשין דבר שהוא ראוי לכפרה שמע מינה דסבירא ליה דדם התמצית אינו ראוי לכפרה:
וכל דם שהוא אצל נפש וכו'. סתמא דש"ס מפרש טעמא דר"י דפוסל דם התמצית משום דבכל מקום שהוא מזכיר בכתוב כפרה מזכיר דם הנפש ש"מ דאתי למעוטי דם התמצית אע"פ שחייבין עליו כרת פסול מע"ג המזבח:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00