קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 9 · Segment 3

ה"ג דתני מפני אנינות שרפוהו לכך נאמר כאלה דברי ר' נחמיה ר' יהודה ור"ש אומרים וכי מפני אנינות וכו'. וה"פ מפני אנינות שרפוהו לחטאת אהרן שהיו אוננין ואסורין לאכול בקדשים דכתיב לא אכלתי באוני ממנו ואתו קדשים בק"ו ממעשר לכך נאמר ותקראנה אותי כאלה שאני אונן ואיך הייתי אוכל בקדשים:

והא לא נשרפה אלא מפני טומאה. שנגעה באונס בשעיר ר"ח שקרבה ביום שהוקם המשכן בר"ח ניסן שהיה שמיני למילואים:

היה לשלשתן. לשלשה שעירים שקרבו בו ביום שעיר ר"ח ושעיר נחשון ושעיר מילואים לשרוף:

והלא פנחס היה עמהן. שהי' כהן ולא הי' אונן:

והלא מותר לאוכלו מבערב. דסברי אנינות לילה דרבנן א"נ סברי דאנינות אותו לילה ודאי הותרה להם:

ה"ג על דעתיה דרבי נחמיה ישרוף לשלשתן. וימנה דנקט אגב שיטפא דסוגיא דלקמן כתבוהו כאן:

ומשני סבר ר"נ. דבאמא שלשתן נשרפו:

ופריך היה לו לפנחס לאכול. כלומר שפיר קא"ל ר"י:

ה"ג ועדיין לא נתמנה כהן. וה"פ לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי. והיה לו לאהרן וכו'. והא דהקשו היה לו לאהרן לאכול בערב ל"ק לרבי נחמיה דסובר ר"נ אנינות לילה דאורייתא ולמחר לא היה יכול לאכול דה"ל נותר דחטאת אינו נאכל אלא ליום ולילה שמעינן דס"ל כל שיין לו אוכלין כפסולו בגופו הוא וישרף מיד שהרי מיד שרף אהרן השעירים כדכתיב ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שורף:

תנינן תמן. בזבחים פ"ח:

יצא אחד מהן וכו'. ברישא תנן חטאת שקיבל דמה בשני כוסות ויצא אחד מהן לחוץ לעזרה:

הפנימי כשר. נותן ממנו מתנותיו והקרבן עולה לו:

נכנס אחד מהם לפנים. להיכל:

מכשיר בחיצון. לתת ממנו מתנותיו והקרבן כשר:

ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ. כלומ' ומה בחוץ שהוא מקום שהמחשבה פוסלת בו אם חישב בשחיטה ע"מ לזרוק דמה בחוץ פסול:

לא עשה. אצלו המוציא מקצת הדם בחוץ:

המשואר. בפנים:

כיוצא. כדאמרת הפנימי כשר:

מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים. כלומר היכל שהוא מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים שאם שחט ע"מ ליתן את הניתנין בחוץ בפנים כשר כדאמרי' פרק כל הפסולין אינו דין וכו'. עד שיכפר. בהיכל:

ה"ג אם הכניס שוגג כשר:

ואינו מרצה על היוצא. דונשא אהרן את עון הקדשים בטמא מוקמינן ואע"כ דפסולין שעלו לא ירדו ארצויי מיהו לא מרצי:

תדע לך. כלו' דע לך שדם היוצא אינו אלא פסול מכשיר לר"י הגלילי הלכך מכשיר בחיצון דאלו הוה כפסולו בגוף הקרבן ה"ל לפסול גם זה שבעזרה:

שהרי הוא במחיצתו. זה שבעזרה לא יצא מעולם ממחיצתו אפ"ה נפסל ביציאת חבירו ש"מ דס"ל דפסול יוצא כפסולו בגופו הוא:

רבנן דרשין. כלומר טעמייהו דרבנן דדרשו לקרא הכי הן לא הובא אפילו מקצת הדם לפנים הלכך אכל תאכלו אותה ומיני' שמעינן דאם נכנס מקצת דמו בפנים שנשרף:

ר"י הגלילי דרש. הן לא הובא כל הדם לפנים הלכך אכל תאכלו אותה:

מדמה. אפי' מקצת דמה משמע:

הן לא הובא את דמה וגו'. משמע כל דמה והא דכתיב אשר יובא מדמה דמשמע מקצת דמה מוקי לה ר"י הגלילי להא דתני:

אין כל הענין הזה. של פרשה זו וכל חטאת אשר יובא מדמה בקדש באש תשרף איירי בחטאת חיצונית אלא בחטאת פנימית דהיינו פר העלם דבר ופר כהן משיח שהן פרים שבשרן נשרף חוץ לג' מחנות ואם אירע בהן פסול נשרפו בעזרה כדכתיב בסיפא דקרא בקדש באש תשרף שתהא שריפתה בקדש וליתן לא תעשה על אכילתו כדכתי' לא תאכל דבמקומן לא נאמר לאו על אכילתן וכתבו כאן:

א"ל לדברך מניין לחטאת חיצונית שהובא כל דמה לפנים שהיא פסולה:

ומשני לא מן הדין קרייא. לאו מהאי קרא אלא מדכתיב הן לא הובא וגומר הא אם הובא דמה כדין עשו ששרפוהו:

תשובה לר"ע. הא דתניא בברייתא אחריתי חטאת אין לי אלא חטאת קדשי קדשים מנין ת"ל כל חטאת קדשים קלים מניין ת"ל וכל חטאת דברי ר"ע ר"י הגלילי אומר חטאת זה חטאת יחיד חטאת ציבור מניין תלמוד לומר וכל חטאת שמעי' שמוכל חטאת יליף רבי יוסי הגלילי והכא אמרינן דמהן לא הובא את דמה יליף רבי יוסי הגלילי שאר חטאת הלכך קאמר דהא דקאמר מוכל חטאת ילפינן חטאת אינה אלא תשובה לדברי ר"ע אבל ליה לא ס"ל אלא דמהן לא הובא וגו' יליף ר"י הגלילי שאר חטאת וכיון דשמעינן מהאי קרא דאם אירע פסול בדם נשרף מיד ש"מ דכל שאין לו אוכלין ישרף מיד אע"ג דאין הפסול בגופו ממש: