קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

אית תניי תני. איכא דתני דכל קרבנות ציבור דדוחין שבת וטומאה מפסח למידין:

אית תניי תני. ואיכא דתני שבכל הקרבנות כתיב דדחי טומאה:

מה מועדו שנאמר בפסח דוחה טומאה. שנאמר איש איש כי יהיה טמא איש נדחה ואין ציבור נידחין וילפינן כולהו מיניה בגזרה שוה:

שנאמר בהם במועדו. משמע שלא יעבור זמנן ואפילו הן טמאין ואפילו הוא שבת:

אלה תעשו וגו'. בפרשת פנחס כתיב במוספין:

לעומר ולקרב עמו. ועשיתם ביום הניפכם וגומר:

ולשתי הלחם. ולכבשים הקריבים עמהן האמורים בת"כ ואינן אמורי' בפ' פנחס:

וכשהוא אומר. בשלהי האי פרשתא דשור או כשב וגו' וידבר משה וגו':

ופריך וכשם שהן באין בטומאה. נאמר נמי דנאכלין בטומאה:

ומשני גזירת הכתוב הוא. דאסור באכילה שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

ופריך יאמר אף בפסח כן. אף שבא בטומאה לא יהא נאכל בטומאה:

ומשני שנייא היא. שאני פסח שלא בא אלא לאכילה כשנצטוה מצות קרבן פסח לאכילה נצטוה דכתיב איש לפי אכלו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: e4e1c9556f177c05951d46c8f0c81e37e90e12f6300e387dce45be4bc9000f00