רש"ש על גיטין · דף 17b

רש"י ד"ה אהנו. לא כתבו ליה סופרי הדיינים ולא כו'. קשה דאכתי יכול לכתוב בכת"י עי' לק' (פו) בפרש"י בהמשנה:

תד"ה זנות. דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זינתה. אינו מובן יפה דלכאורה תרוייהו שייכין לפ' כאן ושם:

בא"ד ועוד דהתם כו' שלא תיאסר עליו עולמית. ועי' לשון הר"ן. וק"ל דגם הכא יש לחוש שמא תזנה תחתיו בעדים ותיאסר עליו ויכתוב לה גט בלא זמן ויאמר שנתגרשה קודם הזנות ויחזרנה וכמש"כ לק' (יח) בסד"ה הנהו. וי"ל דר"ל ל"ח לזה שיעשה איסור ודאי. משא"כ שם יתלה דשמא זינתה קודם אירוסין ושמא נאנסה. ולק' דכתבו חשש זה הוא לריו"ח ועי' ברא"ש. ולי י"ל דהכא דהחשש אינו אלא בבת אחותו לה"ק דלא שכיח שישא בת אחותו ותזנה. וגם גירושין גופייהו לא שכיחי כמו קידושין:

תד"ה איפוך. פי' משעת חתימה. ולעד"נ דכתיבה דוקא קאמר משום דפוסק כר"ש וכן ריב"ל לק' (ר"ד יט) סמיך עליו בשעת הדחק. ונ"ל ראיה מהא דלק' (יח ב) איכא בינייהו כו' ואינך מכאן ועד י' ימים כו'. ומדוע ל"ק ואינך למחר אלא ע"כ משום דר"ל סבר כר"ש ולכן אפי' כולם משום עדים כשר. אבל בעשרה ימים אמר שם ר"ל דאפי' לר"ש פסול ועי' ברשב"ם ב"ב (קמו ב) ד"ה נפלה בסופו ונכון בעז"ה: