רש"ש על גיטין · דף 34a

גמרא ואצרכי' ר"ש גיטא אחרינא. כצ"ל וכמו שהוא בפרש"י:

בסה"ע א"ל אנא לריש ירחא דניסן אמרי כו' אי משום אונס כו'. מדלא מפרש הש"ס מהו האונס. נראה דזה גופא מה שהיה סבור דאמר לניסן הוה אונסי':

רש"י ד"ה ובוררין להן. חלק יפה לתינוק שלו. כצ"ל וכ"ה לשונו בכתובות:

רש"י ד"ה ונוולא. אורגת. וחבירו בב"ב (יג ב):

תד"ה ב"ד. משום דלא מסתברא כו' טעות דפחות משתות דמודה שמואל ויש ליפות בכך כח ב"ד כו'. לכאורה זה מוכח מהא דשומת הדיינין דאפי' לת"ק בפחות משתות מכרן קיים. ותימה על התוס' שם גופיה בד"ה ובוררין שכתבו דה"נ המ"ל כשטעו בפחות משתות. וי"ל:

תד"ה ואי. היינו לסברת אביי כו'. ולעד"נ מדלא מסיים בזה והלכה כאביי. ע"כ ר"ל דלתרווייהו אין ביטול בכאן. לאביי משום דג"ד לאו מילתא היא. ולרבא משום דאין זה ג"ד. ואנכי מסתפק בהא דפסקינן כאביי אולי הוא רק בגילוי דעתא בגיטא דלאו מילתא היא. אבל במאי דפליגי מה נקרא ג"ד כגון דרהיט בתרייהו וחזו דאתאי דלאביי הוה ג"ד ולרבא לא אפשר דהלכה כרבא ונ"מ במקום דמהני ג"ד עי' לשון התוס' לקמן (ר"ד מו). וכ"מ מלשון ג"ד בגיטא דמשמע דיש דברים דמהני בהו ג"ד. אבל מדקאמר סתם והלכה כנחמני משמע קצת דבכ"ד בזה הל' כוותיה: