ודא מזוזה. והך מזוזה באיזה מקום ממזוזות הבית היא ניתנה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 4 · הלכה 12 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
משלשו. מודד מלמטה למעלה שני שלישי הפתח וכשיכנוס לתחילת שליש העליון יתן שם המזוזה ודוקא לכתחילה אבל דיעבד משליש העליון ולמעלה כשר אע"פ שאינו בתחלתו דילפינן מתפילין דכתיב בין עיניך בגובה הראש אף נתינת המזוזה בגובה הפתח דהיינו בשליש העליון:
חוצה את הפתח. מחלק הפתח לשני חצאין ומחלק המחצה העליון לג' חלקים ומודד המחצה העליון מלמטה למעלה ומניח המזוזה בסוף שליש התחתון לצד שלמעלה:
מה ביניהון. מאי איכא בין ר"ז לר"ח הא מכל מקום בתחלת שליש העליון ניתנה:
ומשני מקום מזוזה. איכא בינייהו דלר"ז המזוזה עצמה ניתנה כולה בשליש העליון ולר"ח סופה בתחלת שליש העליון והיא עצמה ניתנה בסוף שליש האמצעי:
הגע עצמך שהיה שער גבוה. וכשתנתן בשליש העליון אין יכולין להסתכל בה מפני גבהה ועיקר מצותה לזכור מצות ה':
א"ל בשער גבוה נותנה. כגובה כתיפו של אדם בינוני ובית מדרשו דר"ח היה עשוי כן המזוזה כנגד כתפו:
כמין נגר. בשכיבה ולא בעמידה:
תלייה בדלת. ולא במזוזה:
סכנה. שאין הבית משתמר מן המזיקין עד שתהא מונחת כהלכתה א"נ סכנה דנוקף בה ראשו כשהוא יוצא ונכנס דרגילה להיות בולטת:
חקק בראש המקל. והניח בו מזוזה והעמידו בפתח במקום שאינו ראוי לו:
ואפי' לא סמרו. שלא קבעו במסמרות להמקל פסול ולא אמרינן דליהוי כגובתא דקניא שתולין בו המזוזה דכיון שחקק בראש מקל גדול ולא קבעה בפתח עצמה כהלכתה אינו נראה באלו תלאה שם לשם מזוזת הפתח:
והא תני והוא שסמרו. המקל הוא דפסולה אבל בלא"ה כשרה משום דהוה כגובתא דקניא:
והוא שיחדו לכן. שתהיה מונחת תמיד במקל זה הוא דהוה כגובתא דקניא ואז אם לא סמרו כשרה אבל אם לא יחד המקל לכך אפי' לא סמרו פסולה:
בית מליון. שם אדם:
ועושין כן בפולמסיות. בשעה שהלכו למלחמה היה להם מקל מיוחד שהמזוזה קבוע בו והיו מעמידין אותו אצל הפתחים במקום שחנו שם והכי איתא בתוספתא דמכילתין של בית מונבז המלך היו עושין כן בפונדקאות:
נתנה לפנים מטפח. רחוק מצד החיצון של המזוזה יותר מטפח פסולה דכתיב ביתך דרך ביאתך מיד א"נ שהעמיק חור בכותל עמוק מטפח ונתן בה המזוזה פסולה:
צריך שיהא שמע. של המזוזה לצד הפתח דהיינו סוף הגלילה לצד חוץ:
כיני מתני'. קושיא היא וכי כן היא מתני' דתני בה ציר שיש לו ב' פתחים שהציר קבוע באמצע ובה שני פתחי' אחד לצד חוץ ואחד לצד פנים ומספקא לן איזו היא דרך ימין הכניסה נותן המזוזה על איזה צד שירצה דמה שנקרא לזו כניסה היא לזו שכנגדה יציאה:
האיך שמע שלה רואה את הפתח. דמה שלצד זה פנים הוא לפתח שכנגדה חוץ:
נותן. בפתח שהוא רגיל לצאת ולכנוס בה:
נותן בחזית. בפתח שנראית יותר לעוברים ושבים:
לגג או לגינה הרי היא כפתוח לחול. וחייב במזווה אע"ג דהיכר ציר לגג או לגינה דהבית עיקר:
הרי הוא כפתוח לשוק. כאלו פתח הגינה פתוח לשוק דפטור ממזוזה דבית בעינן והכא אינו אלא אויר הגג או הגינה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 45d757e14143ac7127bd025b7eeb24780c57c63e88606d2b6013943b742fd6f6