חידושי חתם סופר על שבועות · דף 6a

תוס' ד"ה אע"ג דמנחתא מיניה טובא כו' בסוף הדיבור היינו אי מתני' כר"ע אתיא כו'. פי' לדבריהם דס"ל דמרבי' תולדה לבהרת ואהני לן הך ריבוי דנדע מיניה דאיכא תרי תולדות דאי לא"ה לא הוי מרבינן אלא תולדה לשאת סיד ולא קרום כמ"ש תוס' בקושייתם אבל השתא דמרבי' תולדה לכל אחד ידעינן סיד וקרום אבל לא לצרף עם בהרת כלל מדלא כתיב ולספחת רק עם שאת והדין כך דמרבי' לשאת תולדה דידה אפילו גבוה ממנה ב' מעלות ומרבי' נמי הסמוך לה במעלה אחת אע"ג דלאו תולדה דידה הוא והא דאמרינן לעיל האי לאו מינה הוא היינו אי הוה מתני' אתיא כר"ע ע"כ לא היה דרש ספחת לטפילה. וא"ש לפי' המהרש"א דמאי דמקשה מקרום היינו אף בלא מתני' קשה לר"ע מקרום וע"ז שפיר משני דאי לא סיד לא קשה מקרום דדרש ספחת לצרף סיד אף ע"ג דלאו מינה ומרבי' קרום אע"ג דגבוה ב' מעלות אבל השתא דקשה מסיד פי' אי אתיא מתני' כר"ע ע"כ לא דרש צירוף מספחת וקשה מסיד באמת קשה נמי קרום רק חדא מינייהו נקט (והא דהקשה מקרום לאו ממתני' הקשה דחדא מינייהו נקט רק הקשה אר"ע גופא בלא משנתינו כפי' מהרש"א) ומדוקדק זה בלשון הש"ס בלא סיד קרום לא קשיא משמע דהשתא קשיא מקרום ודוק:

מיהו בעיקר קו' תוס' אפירש"י מנ"ל דקרום ביצה טמא כלל נלפע"ד דלק"מ דרש"י פי' לעיל בתחלת הסוגיא דמבהק ולמעלה טמא מדכתיב בהק הוא טהור הוא ואם כן גמירי להו לחז"ל דהנהו ד' מראות למעלה מבהק נינהו וכיון דתרי מפרשי בקרא בהרת ושאת ממילא דאינך תרי תולדות נינהו והא דבעינן ולספחת לטפילה לאו לרבויי מראות אלא לרבויי צירוף שיצרפו דמסברא חיצונה אין לצרפם כלל אי לאו דרבינהו קרא ואין להאריך יותר דיש לישב בזה כל קו' תוס' ודוק: