חידושי חתם סופר על שבועות · דף 27a

תוס' ד"ה לקיים כו' וטעמא כדאמר בנדרים כו' הטעם מבואר התם דלזרוזי נפשיה נשבע לקיים המצות וכתב הת"ח דה"ה אם יצרו תוקפו לעבור בל"ת ונשבע שלא לעבור נמי חייל לזרוזי ע"ש והאמת שכן מצינו בבועז חי ה' שכבי עד הבוקר ודרשו חז"ל ליצרו נשבע. ולהת"ח צ"ל הא דלא קתני הן כלאו משום אורחי דמלתא דלזרוזי אמצות עשה שכיח יותר. ולא ניחא לי בזה דא"כ עדיין [קשה] מש"ס דלעיל דמקשה בפשיטות מושבע ועומד הוא ולא מוקי ליה בזרוזי כמ"ש תוס' בתחלת הדבור:

אבל הנלע"ד מילתא בטעמא דריב"ב לא פליג אלא דלא בעי לאו מדכתיב או להטיב אע"ג דליתא בהרעת אחרים כדלקמן וה"ה נשבע לאכול מצה אע"ג דליתא בלא אוכל אבל הן בעי ולא חל שלא לאכול נבלה משום דליתא באוכל. ולא אמרינן כי היכא דגלי רחמנא בהן דלא בעי לאו ה"ה להיפך ז"א דהא כ' תוס' לעיל כ' ע"ב ד"ה כל שישנו בסוף הדבור דסברא למדרש קרא מסיפא לרישא ע"ש ואם כן ה"נ דרשינן כל דאיתא בלהטיב איתא בלהרע אבל להיפך לא: ועוד נ"ל טעמא לחלק דאאכילת מצה דהוה עשה חייל עליה לאו דשבועה בצירוף סברא דלזרוזי משא"כ לאו אלאו לא חייל ודו"ק:

גמ' מדאיצטרך או לרבות הטבת אחרים כו'. המהרש"א הקשה לריב"ב דאית ליה נמי הך דרשא לקמן למה לי דמק"ו דרשות נפקא. וצ"ע דר"י ב"ב אי לאו דאית ליה או לרבות הטבת אחרים לא היה ס"ל דחל לקיים המצוה כדלקמן וריב"ב אמר לך הטבת אחרים לאו אף ע"ג כו'. וצ"ל דקושיית המהרש"א כיון דהטבת אחרים אתי' בק"ו כמו שארי מצות ואכולהו איכא למפרך שכן ליתא בלאו ה"ל למימר או לרבות מילתא דליתא בלאו ומאי שנא הטבת אחרים דנקט מיהו תירוצו לא יתיישב שפיר לפי זה:

והנה לפי המסקנא דקיי"ל כר"ע וקיי"ל נמי בכל דוכתי לחלק לא צריך קרא יש להבין בשלמא ריבויי ומיעוטי איצטרך אף ע"ג דאימעט דבר מצוה מאו להטיב מ"מ איצטרך מיעוטא למ"ש תוס' לקמן ד"ה אלא כו' אבל בהיפך קשה כיון דאימעט דבר מצוה מריבויי ומיעוטי (דשקולי' הם ויבואו שניהם) או למה לי וא"ל לרבות הטבת אחרים דמק"ו מדבר הרשות נפקא דע"כ לא פליגי רבנן אר' יהודה אלא משום דלא עשה לאו כהן אבל להטיב דאיתא בלא אטיב קשה ולתי' המהרש"א דלא הוה מצוה ממש א"ש: א"נ יש לומר דר' יהודה ס"ל דבעינן קרא ממש כדכתיב להרע או להטיב וכיון דגלי רחמנא הטבת אחרים ש"מ דלא בעינן להרע דהא ליתא בהרעת אחרים ורבנן ס"ל דגלי לן קרא דלאו דוקא הרעה בעינן כ"א דבר וחילופו והיינו לא אטיב ושפיר איתא בלאו ואם כן אי לאו או לא הוה ידעינן הטבת אחדים מק"ו דה"א דבעינן דוקא איתא בהרעה ודו"ק: