תוס' ד"ה כל היכא. "ההיא בהמה איתא בטביחה בחול". נראה דר"ל דטעמא דמאן דבעיא איתא במכירה ובטביחה הוא משום דכיון דכתבה התורה וטבחו ומכרו, אמרינן דהתורה מדברת בשור ושה דשייך בהו החיוב דטביחה ומכירה. וכיון דגנב שור או שה ששייך בהו החיוב דטביחה ומכירה חייב ד' וה'. אבל מ"מ קשה לי, למה לא תירצו התוספות אותו התירוץ דמתרץ רב אשי לעיל (עא.) "התם לאו משום דלא מחייב הוא אלא דקם ליה בדרבה מיניה", כלומר, דבמיתתו משלם כבר הכל?
קריאה במקור
ביאור ראובן על בבא קמא · דף 77b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Beur Reuven, New York 1955
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ffa4cf44fc9b02612b526ba239c8795b7329022e877342a9fba3085a112cbf21