תוס' ד"ה עכורין. "לאו דוקא", כלומר, דאפשר לפרש, דבעכורים הוי דבר האבוד משום שאינו נראה לעינים, ודבר שאינו נראה נקרא דבר האבוד, קמ"ל דלאו היינו טעמא.
קריאה במקור
ביאור ראובן על בבא קמא · דף 98a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ד"ה השף. "והרי חסריה טובא ואמאי פטור". ולפי זה קשה על הרמב"ם והטוש"ע דפסקו לעיל כרב יהודה, דפסלתו מלכות היינו נסדק, והכא פסקו כרבה. אבל יש לחלק בין גזלן למזיק, דבגזלן חייב משום דהוי שינוי הניכר, ומשלם כשעת הגזילה, דלא הוי אותה מטבע שגזל ממנו, אבל לענין מזיק פטור שאנשים לא ידעו משקל הכסף, כמו במטבע שיש בה צורה, ולפיכך לא יחפצו לקחתה, וכיון שכן, לא הוי אלא גרמא בעלמא.
ד"ה הצורם. "דודאי לגבי מזבח קיימא". ובגמרא משמע דהא לאו טעמא הוא, שהרי מקשה מפרת חטאת, דקאמר, מלאכה הוא דלא מינכר היזיקה אבל צורם וכו' ". ומשמע דתרווייהו קאי אפרה, ואע"פ דפרה סתמא למזבח קיימא. ולכאורה נראה דנפסל לאו דוקא, אפילו פסלה בידים, דכיון דלא הוי שינוי אין חילוק בין עשה בידים, לבא ממילא. ועוד יש לחלק בין מזיק לגזלן.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Beur Reuven, New York 1955
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ffa4cf44fc9b02612b526ba239c8795b7329022e877342a9fba3085a112cbf21