בן יהוידע על משנה עדיות · פרק 5

עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. אָמְרוּ לוֹ: עֲקַבְיָה, חֲזֹר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִין שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, וְנַעַשָׂךְ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. הא דנחתו למנין למנותם שהם ארבע ולא אמרו לו בסתם 'חזור בך בדברים שהיית אומר' נראה לי כונתם לומר שתחזור בארבעה דברים כולם אז נעשה אותך אב בית דין דנמתין עד שיזדמנו הלכה למעשה ותורה בהם הפך דבריך ולא סגי בשתים ושלש אף על פי שאתה תקיים השאר אחר כך.
מיהו קשא וכי נתכוונו לשחד אותו לומר הפך האמת לפי דעתו? ונראה לי בס"ד כי הוא אומר ששמעו מפי רבים והם אמרו ששמעו מפי רבים והנה בודאי מעתה ומעכשיו אם באה מעשה לידו לא יורה בה כפי שמועתו ולא כפי שמועתם אלא יסלק עצמו ממנה הנה הם יודעים בבירור שכך יתנהג אך הם רוצים ממנו שיעשה מעשה כשמועתם כי הם רבים ומעידים ששמעו מפי רבים ועל זה אמרו לו 'חֲזֹר בָּךְ' שתהיה מורה ועושה מעשה כשמועתינו.
ועל בקשתם זאת יש לו טענה להשיב אם אני אעשה מעשה כשמועתכם אזי אבא לידי חשד שיאמר השומע ששקרתי ח"ו בתחלה במה שאמרתי ששמעתי מפי רבים דאם לא כן למה אהיה עושה מעשה הפך דברי כיון דאני אמרתי בתחלה ששמעתי מפי רבים? ואף על גב דהם גם כן אמרו כשמעו מפי רבים מאי אולמייהו? וצריך אני לעמוד בשלי! אלא ודאי שקרתי ח"ו בתחלה ולכך הודתי לבסוף כדבריהם.
וכיון דיש לו טענה להשיב להם כך שהוא ירא מן החשד לכך הוצרכו לומר 'וְנַעֲשָׂה אוֹתְךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל' ולאו שוחד קא משחדי ליה ח"ו בהכי אלא אמרו לו נעשה אותך אב בית דין ואז על ידי כך בטל החשד דלא יש מי שיחשוד שאתה שקרת בתחלה ואחר כך הודית על האמת דאם אתה משקר ח"ו בדברי תורה איך יתכן שתהיה ראוי להיות אב בית דין? ואיך נמנה אותך אנחנו אב בית דין לישראל שצריך להיות מנוקה מעון כנודע בגמרא?
והוא השיב להם 'מוּטָב שֶׁאֶהְיֶה וְכוּ' וְלֹא לְהֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם' כלומר אף על פי שנאמר אם תעשו אותי 'אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל' בטל החשד הנה מאחר שאין אתם עושים אותי אב בית דין אלא רק אחר שיזדמנו ד' דברים אלו ואורה בהם הלכה למעשה כשמועתכם הנה ודאי לא יזדמנו ד' דברים אלו כולם ברגע אחד אלא אפשר שיהיו במשך יום או יומים או שלש ובאותו זמן שלא נגמרו הד' הוראות ההם אף על פי שהוא זמן מועט שיעור שעה אחת הנה הוא נכנס בחשד ונחשב ונעשה בעיני הבריות שהוא רשע ח"ו לפני המקום כיון דעדיין לא נעשה אב בית דין לישראל כדי שיבטל החשד.

אָמַר לוֹ: אַבָּא פַּקֵּד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. יש להקשות למה בקש זו הבקשה מאביו אחר אותם הדברים שצוהו אביו בענין ד' דברים?
ונראה לי בס"ד כי מקמי הכי היה חושב שכל החכמים שונאים אותו על אשר הוא יחיד וחלק עליהם שהם רבים ואם כן מנין לו חבירים שיפקדם עליו אך עתה שאמר לו אני שמעתי מפי הרבים אמר בודאי לא שנאוהו בלבם כי מאחר ששמע מפי הרבים בעל כרחו צריך לחלוק ומה שפרשו ממנו היה לעיני הרואים כדי שלא יתרבו מחלוקות בישראל אבל בלבם אוהבים אותן, ועוד נמי אמר בדעתו כיון שישמעו צוואתו זאת שציוהו ואמר לו חזור בך מארבעה דברים שהייתי אומר בשביל שאתה שמעת מפי היחיד והם שמעו מפי המרובים הנה בודאי אוהבים אותו עתה וחבריו נקראים לכך אמר לו פקוד עלי לחביריך, והא דלא אמר לבנו דברים אלו בזמן שהיה בריא נראה לא רצה שבנו יזלזל בכבודו לעשות הפך דבריו בחייו.

מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ]. קשא למה לא אמר לו דברים אלו מתחלה כשאמר לו 'פַּקֵּד עָלַי'? ונראה בתחלה אמר לו 'אֵינִי מְפַקֵּד' ולא פירש לו הטעם כי נתכוון לנסותו אם יתלה הסיבה בדופי עצמו או בדופי החכמים שיאמר בשביל שהם בעלי שנאה ועברתם שמורה נצח ולמאי נפקא מינה יפקדם עליו כי אין מזה תועלת! והנה הבן היה צדיק ותלה הסיבה בדופי עצמו שאמר לו 'שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִּי' ואז פירש לו אביו הטעם והסיבה הוא משום דאין צורך להפקיד ד'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ'.
ועדיין יש להקשות במאמר זה מאחר שהוא מחזיק את בנו לצדיק דהא אמר לו 'שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִּי' ואמר לו 'לָאו' אם כן סגי לומר לו 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ' ואין אתה צריך לצווי שלי, ולמה סיים בבא השנית שאמר 'מַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ'? ונראה לי דבא ללמדו מוסר לפי דרכו אף על פי שבאמת עתה אתה צדיק ומעשיך יקרבוך בודאי עם כל זה אל תאמן בעצמך כי אפשר שיזדמן אחרי זה מעשיך ירחקוך ולכן הזהר והשמר מן יצר הרע וכמו שאמר התנא אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ (משנה אבות ב, ד).
והנה דברי רבי עקביה בן מהללאל אלו הם מוסר גדול להשלוחים ההולכים ממדינה למדינה לקב"ץ על הגבאו"ת ומביאים עמהם מכתב צוותא דאין תועלת מן המכתבים אלא ישימו לנגד עיניהם דברי רבי עקביה 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ' ורמז לדבר מִי וָמִי הַהֹלְכִים (שמות י, ח) רצונו לומר אלו ההולכים ממדינה למדינה ומעיר לעיר ישימו נגד עיניהם דברים אלו 'מי' ו'מי' שהם ראשי תיבות 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ'.
ובזה פרשתי רמז הכתוב אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ (איוב לב, ז) יָמִים למפרע ראשי תיבות 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ' המידות האלה הם אשר ידברו שפתי לשלוחים ההולכים ממקום למקום ושמעתי גאון אחד כתב מכתב צוותא להמהלך ממקום למקום ולא כתב בו דבר אלא רק שתי תיבות אלו מ"י ומ"י [רבי יהונתן אייבשיץ להגר״א מוילנא].