חברייה בשם רבי דודים כו'. —צ"ל: חברייה בשם ר' יוחנן דודים כו' וחביבים כדברי תורה כו' (וכ"ה בברכות פ"א ה"ז).
ודע שבענין שאלת ר' יהושע לר' ישמעאל ותשובת ר' ישמעאל ודחיית ר' יהושע ראינו ב' פירושים: א) פרש"י שהשאלה היא אם קורין דודיך בלשון זכר או בלשון נקיבה ור' ישמעאל ענה שהוא לשון נקיבה ור' יהושע הוכיח מהמקרא שלמטה לריח שמניך טובים וגו' שהוא לזכר כפי פרש"י, ואינו מובן שכמה כתובים נמצאים בשיר זה דמי שאמר מקרא זה לא אמר מקרא שלאחריו כמו (פ"א ז' וח') הגידה לי שאהבה נפשי וגו' (שהוא מנקיבה לנוכח זכר) אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' (שהוא מזכר לנקיבה), ועו"ש (פסוק י"ד ט"ו וט"ז) אשכול הכופר דודי לי וגו' הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי וגו', ועוד (פ"ב א' ב' וג') אני חבצלת השרון וגו' כשושנה בין החוחים וגו' כתפוח בעצי היער וגו' וכן נמצאים עוד מקראות כדוגמא זו; ב) כתוב בשם הגר"א בסו"ס שנות אליהו דר' יהושע שאל אם הלשון "כי טובים" הוא תאר להנשיקות שהזכיר לפניו ואח"כ יאמר הכתוב "דודיך מיין" והוא ענין אחר או שמאמר אחד הוא "כי טובים דודיך מיין" ואח"כ הוכיח ר' יהושע שכולו ענין אחד מהמקרא שלאחריו לריח שמניך טובים דכמו דשם "טובים" הוא תאר על "שמניך" ה"נ "טובים" הוא תאר על יין (כ"ה בשנות אליהו, אבל יותר טוב להגיה "על דודיך"), ובספר נתיבות עולם מדה י"ז (דף ס"ג ע"ב ווילנא תרי"ט) כתב ג"כ פירוש זה ע"ש. אבל גם פירוש זה תמוה דאיך אפשר לעלות על הדעת דטובים הוא תאר לנשיקות בעוד אשר טובים הוא בלשון זכר ונשיקות הוא לשון נקיבה כמו (משלי כ"ז ו') ונעתרות נשיקות שונא וכן בתלמוד ומדרשות הנשיקה היא לשון נקיבה; ומלבד זה גם ההוכחה מהמקרא לריח שמניך טובים אינה מובנת.
ואשר נראה לנו בזה כי השאלה היתה אם המ"ם של "מיין" הוא מ"ם היתרון ולפ"ז ביאורו כי טובים דודיך יותר מיין כמו טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי ט"ו י"ז) או כי המ"ם מורה על הזמן כמו (דברים כ"ח מ"ז) בשמחה ובטוב לבב מרב כל (ע' פרש"י שם ובראב"ע שם ל"ג ב') ולפ"ז יהיה ביאורו כאן כי טובים דודיך בזמן שאנו מסובין במשתה היין, ויש הפרש בין ב' פירושים הללו בהנחת הטעמים שלפירוש א' צ"ל "טובים דודיך מיין" במירכא טפחה וס"פ אבל לפירוש הב' צ"ל להפך טפחא מירכא ס"פ, והנה מניח הטעמים שלפנינו תפס כפירוש א' אבל ר' יהושע תפס כפירוש ב' והוכיח זה מהכתוב שלאחריו לריח שמניך טובים ושם מוכרח שאינו אלא תאר לשמנים וכ"ה במקרא שלפניו שאינו מ"מ היתרון, והנמשל יהיה לפירוש א' שדברי סופרים חביבים מדברי תורה וכמו שאמר שמעון בר בא כאן ולפירוש ב' הנמשל הוא שד"ס וד"ת טובים כשהן מחוברים ודבוקים יחד אבל לא אחד בלי חבירו וזה כחברייה כאן ואינן מחולקין שהרי שניהם אמרו בשם ר' יוחנן אלא שהאחד מפרש לדעת ר' יהושע והשני לר' ישמעאל, ומשום שאין ראייתו של ר' יהושע מהפסוק שלאחריו מוכיחה על המקרא שלפניו לפיכך לאחר זמן כשחזר ר' יהושע ושאל פעם שנית לר' ישמעאל ביאור המקרא עדיין לא חזר בו ר' ישמעאל ושוב השיב כשיטתו הראשונה והוא בתוספתא פרה פ"ט מובא בר"ש שם רפ"י וע"ש שנדחק ליישב זה.
והנה מצינו סמך יותר גדול לפירוש ר' יהושע שהמ"ם מורה על הזמן מדכתיב עו"ש (ה' יו"ד) מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, וטעם "מה טובו" ידוע שהוא שבח והלול שאין למעלה הימנו (כמו מה טובו אהליך יעקב, במדבר כ"ד ה') ולפ"ז אין מ"ם היתרון שייך לאחריו כל עיקר ומוכרח שהמ"ם מורה על הזמן ולפ"ז יש לומר יגיד עליו רעו דגם המ"ם שלאחריו "וריח שמניך מכל בשמים" אינו גם הוא מ"ם היתרון אבל עניינו שיש בשמניך ריח מכל מיני בשמים, וכתיב עוד (שם א' ד') "נזכירה דודיך מיין" וגם בזה אין מ"ם היתרון מתיישב בו אבל גם הוא מורה על הזמן.
ודע שבענין שאלת ר' יהושע לר' ישמעאל ותשובת ר' ישמעאל ודחיית ר' יהושע ראינו ב' פירושים: א) פרש"י שהשאלה היא אם קורין דודיך בלשון זכר או בלשון נקיבה ור' ישמעאל ענה שהוא לשון נקיבה ור' יהושע הוכיח מהמקרא שלמטה לריח שמניך טובים וגו' שהוא לזכר כפי פרש"י, ואינו מובן שכמה כתובים נמצאים בשיר זה דמי שאמר מקרא זה לא אמר מקרא שלאחריו כמו (פ"א ז' וח') הגידה לי שאהבה נפשי וגו' (שהוא מנקיבה לנוכח זכר) אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' (שהוא מזכר לנקיבה), ועו"ש (פסוק י"ד ט"ו וט"ז) אשכול הכופר דודי לי וגו' הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי וגו', ועוד (פ"ב א' ב' וג') אני חבצלת השרון וגו' כשושנה בין החוחים וגו' כתפוח בעצי היער וגו' וכן נמצאים עוד מקראות כדוגמא זו; ב) כתוב בשם הגר"א בסו"ס שנות אליהו דר' יהושע שאל אם הלשון "כי טובים" הוא תאר להנשיקות שהזכיר לפניו ואח"כ יאמר הכתוב "דודיך מיין" והוא ענין אחר או שמאמר אחד הוא "כי טובים דודיך מיין" ואח"כ הוכיח ר' יהושע שכולו ענין אחד מהמקרא שלאחריו לריח שמניך טובים דכמו דשם "טובים" הוא תאר על "שמניך" ה"נ "טובים" הוא תאר על יין (כ"ה בשנות אליהו, אבל יותר טוב להגיה "על דודיך"), ובספר נתיבות עולם מדה י"ז (דף ס"ג ע"ב ווילנא תרי"ט) כתב ג"כ פירוש זה ע"ש. אבל גם פירוש זה תמוה דאיך אפשר לעלות על הדעת דטובים הוא תאר לנשיקות בעוד אשר טובים הוא בלשון זכר ונשיקות הוא לשון נקיבה כמו (משלי כ"ז ו') ונעתרות נשיקות שונא וכן בתלמוד ומדרשות הנשיקה היא לשון נקיבה; ומלבד זה גם ההוכחה מהמקרא לריח שמניך טובים אינה מובנת.
ואשר נראה לנו בזה כי השאלה היתה אם המ"ם של "מיין" הוא מ"ם היתרון ולפ"ז ביאורו כי טובים דודיך יותר מיין כמו טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי ט"ו י"ז) או כי המ"ם מורה על הזמן כמו (דברים כ"ח מ"ז) בשמחה ובטוב לבב מרב כל (ע' פרש"י שם ובראב"ע שם ל"ג ב') ולפ"ז יהיה ביאורו כאן כי טובים דודיך בזמן שאנו מסובין במשתה היין, ויש הפרש בין ב' פירושים הללו בהנחת הטעמים שלפירוש א' צ"ל "טובים דודיך מיין" במירכא טפחה וס"פ אבל לפירוש הב' צ"ל להפך טפחא מירכא ס"פ, והנה מניח הטעמים שלפנינו תפס כפירוש א' אבל ר' יהושע תפס כפירוש ב' והוכיח זה מהכתוב שלאחריו לריח שמניך טובים ושם מוכרח שאינו אלא תאר לשמנים וכ"ה במקרא שלפניו שאינו מ"מ היתרון, והנמשל יהיה לפירוש א' שדברי סופרים חביבים מדברי תורה וכמו שאמר שמעון בר בא כאן ולפירוש ב' הנמשל הוא שד"ס וד"ת טובים כשהן מחוברים ודבוקים יחד אבל לא אחד בלי חבירו וזה כחברייה כאן ואינן מחולקין שהרי שניהם אמרו בשם ר' יוחנן אלא שהאחד מפרש לדעת ר' יהושע והשני לר' ישמעאל, ומשום שאין ראייתו של ר' יהושע מהפסוק שלאחריו מוכיחה על המקרא שלפניו לפיכך לאחר זמן כשחזר ר' יהושע ושאל פעם שנית לר' ישמעאל ביאור המקרא עדיין לא חזר בו ר' ישמעאל ושוב השיב כשיטתו הראשונה והוא בתוספתא פרה פ"ט מובא בר"ש שם רפ"י וע"ש שנדחק ליישב זה.
והנה מצינו סמך יותר גדול לפירוש ר' יהושע שהמ"ם מורה על הזמן מדכתיב עו"ש (ה' יו"ד) מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, וטעם "מה טובו" ידוע שהוא שבח והלול שאין למעלה הימנו (כמו מה טובו אהליך יעקב, במדבר כ"ד ה') ולפ"ז אין מ"ם היתרון שייך לאחריו כל עיקר ומוכרח שהמ"ם מורה על הזמן ולפ"ז יש לומר יגיד עליו רעו דגם המ"ם שלאחריו "וריח שמניך מכל בשמים" אינו גם הוא מ"ם היתרון אבל עניינו שיש בשמניך ריח מכל מיני בשמים, וכתיב עוד (שם א' ד') "נזכירה דודיך מיין" וגם בזה אין מ"ם היתרון מתיישב בו אבל גם הוא מורה על הזמן.