והוא יודע למתק את הים הגדול כו'. — המפרשים תפסו את הדבר כפשוטו, והוא פלא שזה כמה אלפים שנה אשר יורדי הים באניות עוברים ושבים בכל הימים אשר בארץ ולא מצאו מעולם כי ימתקו מי הים אף לשעה קלה כי לוּא היה כזאת לא היו מונעין עצמן מלספר לדור אחרון את הפלא הגדול הזה, ועוד שנראה שהירושלמי סותר את עצמו שתחלה א"ר חייא בר בא על ר' מנא בר תנחום שהוא יודע למתק את הים הגדול, ומלשון זה משמע שר' מנא בר תנחום היה יודע איזה דבר או ענין שהיה עושה כדי שימתקו המים ור' יוחנן אמר שחשבון מים הוא יודע ובשעה שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין משמע שמעצמן הן מתמתקין בלי שום מעשי ידי בני אדם.
ולהבין דברי חכמים וחידותם, נאמר כי כבר החוקרים הראשונים העלו בחכמתם כי מטר שמים היורד על הארץ אינו אלא מלמטה כי אדי המים העולים מן הימים הרבים אשר בארץ נעשים עננים ועבים למעלה ושם הם מתקררים ונעשים מים ויורדין על הארץ, ואף כי מי הים מלוחים הם הרי אדי המים העולים למעלה טהורים ונקיים מכל תערובת מיני מלח כי היסודות המלחיים הנמצאים לרוב בימים, מפני כובדם אינם יכולים להגביה עוף למעלה ורק יסודי המים בלבד הקלים הרבה מן האויר רק הם יעלו שמים ובדמות מטר ירדו ארצה מים מתוקים. וכתב בספר שער השמים (לאבי הרלב"ג שער ב' מאמר א') המים הערבים שבים יעלו לקלותם למעלה כמו שעושים הספנים בים שמבשלים המים ההם המלוחים בכלי מכוסה והמים הקלים יעלו בשולי הכיסוי ההוא ויקחו אותם כי הם מתוקים ע"כ, והנה באופן זה א"א להכין ממי הים המלוחים מים רבים מתוקים; אבל החוקרים האחרונים כבר המציאו מכונה אשר תוכל להכין ממי הים מים רבים טהורים ומתוקים. וזה מעשה המכונה: שני דודי נחשת מכוסים בצמיד פתיל ושפופרת נחשת יוצאה מתוך הדוד האחד דרך הכיסוי לתוך הדוד השני, וכאשר ימלאו את הדוד האחד במי הים וישימו אש תחתיו עד אשר ירתח תמיד אז יתהפכו המים לאד וקיטור ומאחר שאין מקום בדוד זה להאד להתפשט לכן הוא מתנשא למעלה דרך השפופרת ויוצא אל תוך הדוד השני ושם יתקרר האד ויתהפך למים גוזלים ומתוקים. והנה מה שאמרנו שמי המטר העולים מן הים הם מתוקים מתוך קלותן כבר נודע לחז"ל ע' בבלי תענית ט' ב' ר"א אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה כו' א"ל ר' יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחים הן א"ל ממתקין בעבים ע"כ והוא כמו שביארנו שרק היסודות הקלים מן המים הטהורים יעלו למעלה וירדו בתמונת מטר.
עוד יש להקדים מ"ש הרמב"ם במורה ח"ב פ"ו ומה שיחזק אצלך היות הכוחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראים מלאכים אמרם כו' בבראשית רבה בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים אומרים לפניו שירה והולכים להם ע"כ, ועוד כתב בח"א פס"ד ענין השבח מדבר שאין בו רוח חיים אל הבורא שהן כמו מרוממים אותו מפני שיורו בטבעם על יכולת ה' מציאותו וחכמתו וזה יהיה הגורם שישבחהו המתבונן בהם ע"כ. ויש עוד להוסיף על דבריו שלפעמים ענין השירה היא מה שהכוחות הטבעיים משלימין את מעשיהם כפי מה שקבע בהן בוראן מששת ימי בראשית ומזה בבבלי רה"ש ח' א' על המקרא יתרועעו אף ישירו אימתי שבלים אומרות שירה בניסן, והענין שגמרו את מעשה הטבע שנתן ה' בכוחן דהיינו שכבר נתבשלו ועומדות להקצר (וע' רש"י שם שכתב בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשין שלה והרוח מנשבת בהן והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות ע"כ. אבל אין שירה כזו כוללת את כל היצירים והכוחות הטבעיים) ובמדרש תנחומא ב' אחרי סימן ט' וכן במדרש תהלים מ"ז י"ט משעה שהשמש זורח עד שעה ששוקע אין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (וע' דברים נכבדים בענין זה להג' מלבים ז"ל בפה"ת שמות כ"ד כ'). ולפי המבואר הגדה זו נפתרת מאליה והוא שר' מנא בר תנחום כבר ידע סוד מעשה המכונה אשר תוכל להמתיק את מי הים המלוחים אשר מרוב חכמי זמנו נעלם סודה ורק ר' יוחנן הבין מדעתו את מעשה המכונה ע"י חכמתו כי הסתכל בטבע הגשם היורד מן השמים על הארץ אשר האדים ממים טהורים ומתוקים עולים למעלה מתוך מי הים המלוחים ומשם חוזרים על הארץ בדמות מטר, והוא מ"ש בחידתו בשעה שהמים מקלסין את בוראן (דהיינו שהאדים עולים מתוך מי הים המלוחים) הן מתמתקין מפני שיסודי המים הקלים עולין למעלה ויסודי המלח הכבדים נשארין בתוך מי הים וע"פ אופן זה הוא גם מעשה המכונה; וענין "חשבון מים" שאמר ר' יוחנן הוא כמו (שמות כ"ו א') "מעשה חושב" ות"א "עובד אומן", ועוד כתיב בעוזיהו (דה"י ב' כ"ו ט"ו) ויעש בירושלים חשבונות מחשבת חושב וגו' לירוא בחצים וגו' וע"ש בפירוש המיוחס לרש"י ז"ל. וע' בגנזי ירושלים ח"ב צד ט"ז באור הרשב"א על מ"ש (ברכות נ' א') שאפי' עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שענין זה שדרך המעוברות להפיל מפחד ויראה ועל הים כשהיו מצרים רודפין אחרי ישראל ונתייראו מאד ועם כל זה המעוברות לא הפילו וזו היא שירה שאמרו העוברים שהיו ראויים לומר שירה ולקלס לפניו על הצלן ע"כ, ולפי דרכנו ענין השירה הזאת פשוט שהכח הטבעי שקבע הבורא לעוברין להיות שוהין במקור עד שעה שיגמרו – כי הפלת הולד היא חוץ לטבע - היא היא השירה.
ולהבין דברי חכמים וחידותם, נאמר כי כבר החוקרים הראשונים העלו בחכמתם כי מטר שמים היורד על הארץ אינו אלא מלמטה כי אדי המים העולים מן הימים הרבים אשר בארץ נעשים עננים ועבים למעלה ושם הם מתקררים ונעשים מים ויורדין על הארץ, ואף כי מי הים מלוחים הם הרי אדי המים העולים למעלה טהורים ונקיים מכל תערובת מיני מלח כי היסודות המלחיים הנמצאים לרוב בימים, מפני כובדם אינם יכולים להגביה עוף למעלה ורק יסודי המים בלבד הקלים הרבה מן האויר רק הם יעלו שמים ובדמות מטר ירדו ארצה מים מתוקים. וכתב בספר שער השמים (לאבי הרלב"ג שער ב' מאמר א') המים הערבים שבים יעלו לקלותם למעלה כמו שעושים הספנים בים שמבשלים המים ההם המלוחים בכלי מכוסה והמים הקלים יעלו בשולי הכיסוי ההוא ויקחו אותם כי הם מתוקים ע"כ, והנה באופן זה א"א להכין ממי הים המלוחים מים רבים מתוקים; אבל החוקרים האחרונים כבר המציאו מכונה אשר תוכל להכין ממי הים מים רבים טהורים ומתוקים. וזה מעשה המכונה: שני דודי נחשת מכוסים בצמיד פתיל ושפופרת נחשת יוצאה מתוך הדוד האחד דרך הכיסוי לתוך הדוד השני, וכאשר ימלאו את הדוד האחד במי הים וישימו אש תחתיו עד אשר ירתח תמיד אז יתהפכו המים לאד וקיטור ומאחר שאין מקום בדוד זה להאד להתפשט לכן הוא מתנשא למעלה דרך השפופרת ויוצא אל תוך הדוד השני ושם יתקרר האד ויתהפך למים גוזלים ומתוקים. והנה מה שאמרנו שמי המטר העולים מן הים הם מתוקים מתוך קלותן כבר נודע לחז"ל ע' בבלי תענית ט' ב' ר"א אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה כו' א"ל ר' יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחים הן א"ל ממתקין בעבים ע"כ והוא כמו שביארנו שרק היסודות הקלים מן המים הטהורים יעלו למעלה וירדו בתמונת מטר.
עוד יש להקדים מ"ש הרמב"ם במורה ח"ב פ"ו ומה שיחזק אצלך היות הכוחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראים מלאכים אמרם כו' בבראשית רבה בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים אומרים לפניו שירה והולכים להם ע"כ, ועוד כתב בח"א פס"ד ענין השבח מדבר שאין בו רוח חיים אל הבורא שהן כמו מרוממים אותו מפני שיורו בטבעם על יכולת ה' מציאותו וחכמתו וזה יהיה הגורם שישבחהו המתבונן בהם ע"כ. ויש עוד להוסיף על דבריו שלפעמים ענין השירה היא מה שהכוחות הטבעיים משלימין את מעשיהם כפי מה שקבע בהן בוראן מששת ימי בראשית ומזה בבבלי רה"ש ח' א' על המקרא יתרועעו אף ישירו אימתי שבלים אומרות שירה בניסן, והענין שגמרו את מעשה הטבע שנתן ה' בכוחן דהיינו שכבר נתבשלו ועומדות להקצר (וע' רש"י שם שכתב בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשין שלה והרוח מנשבת בהן והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות ע"כ. אבל אין שירה כזו כוללת את כל היצירים והכוחות הטבעיים) ובמדרש תנחומא ב' אחרי סימן ט' וכן במדרש תהלים מ"ז י"ט משעה שהשמש זורח עד שעה ששוקע אין קילוסו של הקב"ה פוסק מפיו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (וע' דברים נכבדים בענין זה להג' מלבים ז"ל בפה"ת שמות כ"ד כ'). ולפי המבואר הגדה זו נפתרת מאליה והוא שר' מנא בר תנחום כבר ידע סוד מעשה המכונה אשר תוכל להמתיק את מי הים המלוחים אשר מרוב חכמי זמנו נעלם סודה ורק ר' יוחנן הבין מדעתו את מעשה המכונה ע"י חכמתו כי הסתכל בטבע הגשם היורד מן השמים על הארץ אשר האדים ממים טהורים ומתוקים עולים למעלה מתוך מי הים המלוחים ומשם חוזרים על הארץ בדמות מטר, והוא מ"ש בחידתו בשעה שהמים מקלסין את בוראן (דהיינו שהאדים עולים מתוך מי הים המלוחים) הן מתמתקין מפני שיסודי המים הקלים עולין למעלה ויסודי המלח הכבדים נשארין בתוך מי הים וע"פ אופן זה הוא גם מעשה המכונה; וענין "חשבון מים" שאמר ר' יוחנן הוא כמו (שמות כ"ו א') "מעשה חושב" ות"א "עובד אומן", ועוד כתיב בעוזיהו (דה"י ב' כ"ו ט"ו) ויעש בירושלים חשבונות מחשבת חושב וגו' לירוא בחצים וגו' וע"ש בפירוש המיוחס לרש"י ז"ל. וע' בגנזי ירושלים ח"ב צד ט"ז באור הרשב"א על מ"ש (ברכות נ' א') שאפי' עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים שענין זה שדרך המעוברות להפיל מפחד ויראה ועל הים כשהיו מצרים רודפין אחרי ישראל ונתייראו מאד ועם כל זה המעוברות לא הפילו וזו היא שירה שאמרו העוברים שהיו ראויים לומר שירה ולקלס לפניו על הצלן ע"כ, ולפי דרכנו ענין השירה הזאת פשוט שהכח הטבעי שקבע הבורא לעוברין להיות שוהין במקור עד שעה שיגמרו – כי הפלת הולד היא חוץ לטבע - היא היא השירה.