וחש לומר שמא ניסך הוא (פי' שדרכן היה לשפוך יין על הזפת בשעת רביבה ואפי' אם ישראל נתן לו יין כשר שלו אפשר שהגוי השופך את היין על הזפת נתכוין לנסך) א"ר בא אינו מצוי לנסך ע"ג דבר מאוס (פי' דיין זה שנופל על הזפת נמאס ואינו ראוי לשתיה והוי כשופך יין לטיט ע' בבלי ל"ג א') כו' אני אומר שמא החליף (פי' ונתן לו הגוי נודות ישנים אחרים שכבר השתמש בהן ביין שלו וע' ר"נ פרק זה שפירש בשם הראב"ד שמא החליף הגוי את היין שנתן לו ישראל לשפוך על הזפת בשעת רביבה ביין שלו ושפכו על הזפת).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 4 · Integer 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e719a1d28aafd4470a92c6136dbd5d570f6851b87ad3c6d1fdb667d4c77280aa