חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 2

ר"מ אמר ל"ת עליו חמץ על אכילתו ר"י אומר ל"ת ע"ח על עשייתו פי' דהירושלמי ס"ל כמו בש"ס דילן דף ה ע"א דאיתקש השבחת שאור לאכילת חמץ כדפי' רש"י ז"ל דזמן אחד הוא אמר רחמנא השבתת שאור ואכילת חמץ וע"כ מדס"ל לר"י דמשש ומעלה ד"ת לענין העשה כמו כן הו"ל לענין ל"ת דבל יראה וב"י כדאיתא לקמן פ' ת"נ ה"ד דלר"י משש ולמעלה ד"ת עובר בב"י ג"כ משש ומעלה וכן איתקש אכילת חמץ ג"כ להתשביתו וע"כ פי' הכתוב ל"ת ע"ח הוא ג"כ על זמן עשייתו וע"כ אית ליה לר"י דמשש ומעלה עובר על הכל בין על העשה דתשביתו ובין על הל"ת דב"י ובין על הל"ת דל"ת ע"ח ובין על העשה דמצה ולא חמץ וכדמסיק ר"י א"ל עשה ול"ת על אכילתו עשה ול"ת על ביעורו פי' משש ומעלה עובר על הכל בעשה ול"ת בין על אכילה בין על הביעור. כן שיטת הירושלמי דאיתקש הא דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. כי כל אוכל מחמצת וגו' לאו דווקא על שבעה ימים היקש אלא איתקש על הכל כל עיקר דין השבתת חמץ איתקש לאכילת חמץ וכן הוא שיטת הירושלמי בפ' ת"נ. משא"כ לשיטת הש"ס דילן אינו כן כמבואר בתוס' עיי"ש: