חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 2

צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי קדירה כו' פי' דבעינן דווקא כח האש ממש משא"כ בתולדות האש אע"פ שהוא בא מן כח אש. אבל חלוש כח תולדות האש מכח אש ממש. ע"ז פריך מהברייתא דת"כ דתנינן שם מכות אש יכול מורדת ר"ל שעדיין כל כח האש בו ת"ל מחית דנתרפא כח האש יכול עד שתעשה צלקת ר"ל דנתרפא לגמרי ת"ל מחית המכוה הא כיצד חיתה ולא חיתה ר"ל דלא נתרפא לגמרי אלא נתרפא מקצת נחלש כח האש אם כן הרי קחזינן דנקרא עדיין מכות אש אע"פ שנחלש כח האש ואינו כח אש ממש. ומה לן דנחלש כח אש ע"י כיפוי או דנחלש כח חש ע"י דבר אחר כגון ע"י תולדה ומשני הכא דגזה"כ הוא דשנה עליו הכתוב לעכב משא"כ התם ופי' המפרשים ז"ל אינו מובן דלפי פירושם ז"ל הא התם הוי גזה"כ. ולדברינו הפי' פשוט וראיה לדברינו דהמיעוט על תולדות אש הוא משום דנחלש כח האש הוא דבירושלמי מס' יומא פ"ג פליגי רבנן ור"י אם שייך כיבוי בשבת וביוה"כ בתולדות אש וע"כ הוא משום דבתולדה נחלש כח האש ממש וי"ל דלא שייך בי' מכבה ל"ל לר"ג צלי אש פי' דפריך על הא דתנינן במתניתין דר"ג התיר לצלות הפסח ע"ג אסכלה אמאי התיר וכי ל"ל לר"ג צלי אש בפסח אית ליה פסח מצרים צלי אש אין פסח דורות צלי אש בתמיה הכי דרש יאכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש הזה ממעט פסח דורות [כדאיתא בבבלי דף צ"ז] וע"ז משני אר"י ר"ג עביד תולדות אש כאש ורבנן לא עבדי תולדות אש כאש כצ"ל ר"ל דר"ג ס"ל דאש לאו דווקא אלא תולדות אש ג"כ כאש ולא הוי גזה"כ כאן למעט תולדות אש: