חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 6

שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו. א"ר יוחנן יש שלא לשמו בעבודה לעבודה והוא פסול. רשב"ל אמר יש שלא לשמו מעבודה לעבודה ויהא כשר א"ר אילא ממחשבת פיגול לימד ר"י וכו' א"ר יוסי אנא חמית לר' ירמיה תפוס לר' בא א"ל אמור לי טעמא דר"י למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול א"ל ואין כיני אפילו שחטו שלא לאוכליו לזרוק את דמו לאוכליו ויעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו ויהא כשר כצ"ל. והוא טעות דמוכח וכן פי' הפ"מ ז"ל לית יכול דמר ר' אולא בשם ר"י שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר פירש דווקא כששחטה לאוכליו וזריקה שלא לאוכליו אבל איפכא לא וכן פירש הפ"מ ז"ל דלא קאמרינן דנעשה כעירוב מחשבות בשעת שחיטה אלא היכי דהשחיטה עצמה בלא מחשבות פסול אבל היכי דהשחיטה בעצמה היא כולה במחשבת פסול אז אינה מתכשר ע"י המחשבה דזריקה דנעשה כאילו שחט על זה המחשבה דיתכשר בהכי ז"א אלא דאם היה השחיטה במחשבה טובה והזריקה במחשבה אינו טובה אז נעשה כשוחט בב' מחשבות ליפסול הקרבן אבל באם שהשחיטה היה במחשבה אינה טובה והזריקה במחשבה טובה אז לא אמרינן דנעשה כשוחט בב' מחשבות להכשיר הקרבן וע"ז מסיים ר' יוסי נסיב חייליה מן תרין טעמיה דר' יוחנן למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול נעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול למה שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר נעשה הראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו והוא כשר. פי' דלעולם אמרינן על השחיטה דנעשה כשוחט בב' מחשבות בין להכשיר בין לפסול הנ"מ בשהיה מחשבה טובה בשעת שחיטה אבל כשהשחיטה היה במחשבה אינה טובה ורק הזריקה במחשבה טובה אז לא אמרינן דנעשה כשוחט גם בהמחשבה טובה להכשיר הזבח. וזהו עיי' הפשוט ועי"ז יתפרש היטב הסוגיא כולה בע"ה: