פסקי הרא"ש על נדה · פרק 2 · הלכה 4

מתני' חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג (אדמה) ב"ש אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי. וב"ה מטהרין הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין. פר"י דמכאן משמע דירוק סתם הוא צבע הדומה לחלמון של ביצה או לזהב הנוטה למראה אדמומית וכן משמע בפרק אלו טריפות (חולין דף מז:) גבי מראות הריאה דקאמר ככשותא וכמוריקא וכביצה טריפה אלא ירוק דכשירה היכי דמי ככרתי ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) נמי אמרינן ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לא הוי ככרתי. ואמר בבראשית רבה וירק את חניכיו מלמד שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה ברקרק חרוץ. אלמא דסתם ירוק הוא צבע הנוטה לאדמומית כזהב ובדורות הללו אין בקי במראות דמים לישען על חכמתו ולהפריד בין דם לדם ואפילו בימי חכמי הש"ס היו מן החכמים שהיו נמנעים מלראות דמים. כ"ש האידנא שאין לטהר שום דם הנוטה למראה אדמומית אם לא שיהא לבן וירוק כמראה הזהב אע"ג דתנא קמא סבר דדם ירוק תולין עליו. נראה דהלכה כחכמים דמטהרין כי היכי דהלכה כב"ה דמטהרין כמימי תלתן וכמימי בשר צלי ולא כת"ק דאמר תולין. ה"ה בדם ירוק אין הלכה כת"ק: הדרן עלך כל היד