פסקי הרא"ש על נדה · פרק 9 · הלכה 3

מתני' שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ומצאה דם היא טמאה ושתים האחרות טהורות ותולות זו בזו ואם לא היו ראויות לראות רואין אותן כאילו הן ראויות לראות:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה שיעור ווסת של מציאה כדאמרי' בפרק קמא (דף יב:) סבר לה כבר פדא דאמר בר פדא כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות. כל שבעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות. כל שבעלה פטור טהרותיה טהורות. והכא נמי אם בדקה יותר משיעור ווסת אחר המציאה אמרינן שפורש ממנה דם אחר המציאה ואינן תולות בה. ורבי אושעיא אמר אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות. בשלמא התם אימר שמש עכביה לדם אבל הכא אם איתא דהוה דם מעיקרא מאן עכביה. ולית ליה לרבי אושעיא והוא שבדקה עצמה שיעור ווסת דאין חילוק בין שיעור ווסת ובין לאחר שיעור ווסת דלענין טהרות אפילו בשיעור ווסת טהרותיה תלויות דאם איתא לדם מעיקרא מי מעכביה. וא"כ מתני' דאמרה דתולות בה אפי' לאחר שיעור ווסת נמי. וראיתי מן הפוסקים שפסקו כדרב יהודה. ולי נראה דבכתמים הלך אחר המיקל ותלינן אפילו אחר שיעור ווסת לכתם הנמצא בטמאה. ועוד דאפי' לבר פדא לא דמו כולי האי אהדדי. דבשלמא בטהרות כיון דבשיעור ווסת אחר שיצאו הטהרות מתחת ידה בדקה ומצאה דם אמרינן ודאי נעקר ממנה בעוד הטהרות בידה. אבל הכא אע"פ שבדקה עצמה כשיעור ווסת של מציאה אין ראוי שנתלה דם המציאה בה דשמא יצא כבר מאחת מהן ויש יותר משיעור ווסת מיציאת אותו הדם לבדיקה של זאת ואפ"ה תלינן בה דמקילינן בכתמים א"כ הוא הדין אחר שיעור ווסת: ת"ר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה. תולה עוברה בשאינה עוברה. מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה. זקנה ושאינה זקנה תולה זקנה בשאינה זקנה. ילדה שאינה ילדה תולה ילדה בשאינה ילדה. היו שתיהן עוברות שתיהן מניקות שתיהן זקנות שתיהן יולדות זו היא ששנינו לא היו ראויות לראות רואין אותן כאילו הן ראויין לראות: