תכריכי המת ומרדעת החמור אין בהן משום כלאים. לא יתן את המרדעת על כתפו אפילו להוציא עליה את הזבל. בפירקין (ד' סא:) פליגי בה אמר רבי אמי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור. ורבי יוחנן אמר אפילו לקוברו מותר דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. והלכה כרבי יוחנן שהיה רבו של רבי אמי. יראה מדנקט גבי כרים וכסתות ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן וגבי מרדעת לא תני מכלל דבמרדעת אפילו בשרו נוגע בהן שרי משום דמרדעת קשה אבל כרים וכסתות רכין הן. כדמוכח בזבחים פרק דם חטאת (ד' נד:) דקאמר התם והא כרים וכסתות דרכין הן ותנן היתה של עור וכו' הלכך בעינן שלא יהא בשרו נוגע בהן שלא תכרך עליו נימא והא דאסרינן לעשות מרדעת מבגד שאבד בו כלאים. אבד שאני דחיישינן כיון שאין הכלאים ניכרים שמא יקח ממנה לעשות טלאי לבגדו:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על נדה · הלכות כלאי בגדים · סעיף 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cf965bfff60d0339334084f267d30afde5fccefd12fd9fe566762c325248e9f0