חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 20

ר"ז בעי מנין לעגלות שהן גבוהין עשרה אמר ר"י ואפילו תימר גבוהה עשרה ולא כן תני ר"נ צב כמין קמרסטא היה פי' דכל הילפותא מן העגלות הוא דגמרינן מלאכת שבת ממלאכת המשכן הם הורידו הקרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו מרה"י לרה"ר כדאיתא במס' שבת דף מ"ט ע"ב עיי"ש וא"כ ילפינן מזה דעגלה דגבוהה עשרה הוי רה"י ע"ג ע"ז מקשה ר' יוסי דמזה לא מצינו למיליף רק דחור דגבוה עשרה ורחב ד' אסור להשתמש מתוכו לר"ה אבל מנ"ל בלא חור דהוי רשות לעצמו אימא דווקא חור דהרה"י מקיף אותו אבל מנ"ל דהוי רשות לעצמו אפילו היכי דאויר רה"ר מקיף אותו וכ"ת דחורי רה"ר כרה"ר דמי [כדס"ל באמת לאביי בדף ז' ע"ב] ע"ז קאמר דז"א אילו חור ברה"ר גבוה עשר' ורחב ד' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לרה"ר ומרה"ר לתוכו בתמי' בודאי אסור א"כ לפ"ז לא שמעינן מעגלות רק דווקא בשמקיף אותו חור דרה"י אבל מנ"ל דלמעלה מי' אפילו במקיף אותו אויר ר"ה דהוי רשות אחרת הא הקרשים היו מונחים בקמרסטא ומכוסין ברה"י ואין לנו למילף רק מה שהיה במשכן וקס"ד דבקמרסטא היה פתח שהי' מוציאין דרך הפתח להקרשים ע"ז משני דבשעה שהיו מושיטין הקרשים היו מסירין מאתו הקמרסטא והיה מוקף באויר רה"ר ורק דלמעלה מעשרה הוי רשות לעצמו. פי' קמרסטא פי' הרד"ל ז"ל במד"ר דהיא כיפה חלולה. שוב ראיתי שהפ"מ ז"ל מפרש ג"כ באופן זה: