וטלית שמונחת חציה ע"ג קרקע וחציה ע"ג עמוד שהוא גבוה ג' טפחים ובא אחד והגביה ראש האחד המונח ע"ג קרקע ונתק ראש האחר מעל גבי העמוד ונפל ע"ג הקרקע קנה. כיון שראש האחד בידו וראש השני היה מוגבה מן הקרקע ג' טפחים ונפל מכחו קנה ולא דמי לעני המנקף בראש הזית [גיטין דף נט:] ואע"ג דהפירות מכחו היו מוגבהין אין בה גזל אלא מפני דרכי שלום וכן אדייה אדויי דזורק מטבע של חבירו לים הגדול ב"ק דף צח. דלא קנה אע"ג שהיה מוגבה מכחו. דהתם לא תפיס בהו כלום וההיא דשלוח הקן [חולין דף קמא:] זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהו דמוכח דקני כיון שהוגבהו אע"ג דלא תפס בהו כלום. שאני התם שעלו למעלה אבל דרך ירידה לא קני אם לא שיהיה ראש האחד בידו. וההיא דאדייה אדויי מיירי שנפל דרך ירידה. אבל אם הגביה ראש האחד ולא נתק ראש השני מן העמוד לא אמרי' דקני משום שיכול לנתקו ולהביאו אצלו:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על בבא מציעא · פרק 1 · הלכה 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0abc0ff01e159f4118c0fdccd0690f9a7d3cbcf83323c9f9ce023e729b0a510e