וניקנינהו ניהליה אגב קרקע דלית ליה. והאידנא נהיגי עלמא למיכתב ונתתי לו ד"א קרקע בחצירי אע"ג דידעינן דל"ל קרקע ויש שנותנין טעם לדבר לפי שאין לך אדם שאין לו ד"א קרקע לקוברו שם או בארץ ישראל. וליתא להך טעמא מדמשני הכא דל"ל קרקע. וכן בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מד:) בשמעתין דפרה וטלית דקאמר ואתו סהדי ואסהידו ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם וכן ההיא דפ"ק דקדושין דף כו: מעשה במדוני אחד שלקח בית סלע להקנות ממונו לאחרים אגב אותה קרקע. וכן במי שמת דף קמט. בעובדא דאיסור גיורא דקאמר אי אגב קרקע לית ליה קרקע. ונראה שפשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע לפי שרוב המקנין מקנין לחובותיהם ליתן או לשעבד נכסיהן וסמכינן אהודאתם שהן מודין לחובתן ואין בודקין אחריו. אבל בימי חכמי הגמ' היו רגילין לדקדק:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0abc0ff01e159f4118c0fdccd0690f9a7d3cbcf83323c9f9ce023e729b0a510e