הלוקח מעות מחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר. לא יהא לוקח בשלו חטין ובשל חבירו שעורין. אלא או בכולן חטין או בכולן שעורין כדי שיהו מעות שניהם שוין בחבילה. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר. רשאי הלוקח ליקח כל מה שירצה ובלבד שלא יקח בהן לא כסות ולא כלים. דכל מידי בכלל פירות הן ואפי' ב"ח חוץ מאלו. ובהמה טמאה תמיה לי: הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר. רשאי הלוקח ליקח מאותו המין. וכשהוא מוכר אין מוכר כולן כאחד אלא אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ובאחרונה א"ל לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת. ואם יש עדים שלקח ומכר מוציאין ממנו בעל כרחו ת"ר מקום שנהגו להעלות לו שכר כתף למעות מעלין. לבהמה מעלין להעלות ולדות לשכר עמלו ומזונו מעלין. ואין משנין ממנהג המדינה רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות. וליתא לדרשב"ג אלא בעינן שכר עמלו ומזונו:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 41
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0abc0ff01e159f4118c0fdccd0690f9a7d3cbcf83323c9f9ce023e729b0a510e