מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 6

בינתים מהו ר' יוחנן אמר אסור ומקדש. מוכרח הוא דאדין מותר אפיפירות קאי ואמתני' דפרק דלעיל דאידי בהאי דינא ואסיפא אם הלך עליו החדש כמבואר הכל בפנים במאי דפליגי ר"י ור"ל ופירושא דהאי מתני' לתרוייהו לכל חד כדאית ליה ולר"י אסור אפי' הזרע שנזרע כבר מקודם שהלך עליו החדש והיינו בינתיים כדפרישית והלכה כר' יוחנן ולפיכך פסק הרמב"ם בפ"ו בהל' י"ג בדין זה שהצריך לנוקור הזרע עיי"ש ועיין עוד במה שנתבאר מזה בכ' דלעיל בהל"ב ד"ה ה"ז אוסר ד"א בשדה:

הדא אמרה כרם גדול שנטעו על שמונה שמונה אין לו מחול. משמע להדיא כאן דמיהת דין כרם יש לו דאל"כ מאי אין לו מחול דקאמר הא לא הוה ליה כרם כלל אלא ודאי דדין כרם יש לו ולענין מאי הא בין השורות מותר לזרוע אפי' לכתחילה כדאיפסק הלכתא כר"מ ור"ש לעיל בסוף פ"ד וע"כ דלענין חוצה לו דמיהת משורה החיצונה צריך להרחיק ד"א ולענין זה הוא נקרא כרם ומכאן הוא דלמד הרמב"ם לומר כן כדפסק בפ"ז בהל' ד' והראב"ד כתב על זה שלא מצא עוקר בירושלמי והרי העיקר מכאן הוא דנלמד וכבר כתבתי מזה לעיל בפ"ד בהל' ג' ד"ה ואיזהו כרם קטן וע"ש ותמצא מבואר כל הפרק הנזכר דהרמב"ם במה שצריך ביאור והתוספתא שהביא הכ"מ לא כך פירושה ותמצא פירושה האמיתית בפ"ד בהלכה ב' סוף ד"ה לא סוף דבר גדר וכו' ובדיבורים השייכים לכך כמו שציינתי שם ותראה הכל מבואר הוא בס"ד: