מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 3

מודה רשב"ל לענין שבת שאין הפאה מצלת יותר מעשר. הכי אמרינן נמי אליבא דר"ל בפ"ק דעירובין (בדף י"א ע"ב) בהאי דקאמר ורמי דר"י אדר"י וכו' דאמר ר"ל משום ר"י בר חנינא פיאה מתרת לכלאים אבל לא לשבת ור' יוחנן וכו' ומשמע נמי מסוגיא דהתם דלענין כלאים מיהת מותר ביותר מעשר לכ"ע אם הפיאה היא מלמעלן וע"ש לפי המסקנא והרמב"ם ז"ל שתק מדין צוה"פ לענין כלאים ולא זכר כלל מהיתר זה ולכאורה טעמא בעי דהא מסוגיא דהכא וכן מסוגיא דהתם משמע דמהני מיהת מלמעלן ואף דלענין מלמעלן ומן הצד פליגי הסוגיות לפי פירש"י ז"ל שם והסוברים דכוותיה כמו שיתבאר בדבור דלקמן מ"מ לא כתב כלום מצורת הפתח גבי כלאים והתם בפשיטות מייתי להאי ברייתא היו שם קנים הדוקרנים ועשה להן פאה מלמעלה אפי' ביותר מעשר מותר ותוספתא היא בפ"ד דמכילתין וחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי טעם לדעתו ז"ל כ"א שנאמר דסמיך אהא דקאמר הכא לקמן מאן תנא פיאה מצלת לא ר' יוחנן בן נורי אמר לי' אדהא תנא ומשמע דהכי קא"ל אין דלא מצינו לשום תנא דס"ל הכי אלא ר"י בן נורי כדקאמר בהאי עובדא דלעיל ומייתי לה נמי התם קצת בנוסחא אחרת וא"כ יחידאה היא ולא ס"ל כוותיה בעיקר היתר צורת הפתח לענין כלאים ומצינו כעין זה בהרבה מקומות שהלך הוא ז"ל בדרך הש"ס הזה במה דאינו מבואר להדיא איפכא בש"ס דילן דלא איתמר התם הלכתא כוותי' דר"י בן נורי בהדיא ועוד דמשמע התם דר' יוחנן פליג וס"ל דכמחיצת שבת דלא כך למחיצת כלאים דלא ואע"ג דבעי לשנויי לרומיא דר"י אדר"י דלעיל וקאמר לעולם מן הצד וכו' אהאי שינויא לא סמיך דדיחויא בעלמא דלעולם אימא לך אידי ואידי וכו' וכן אף להא דקאמר אי אמרת בשלמא התם על גבן וכו' וא"כ הא משמע דעל גבן ס"ל לר' יוחנן דמהני פאה בכלאים כדאמר לעיל לענין כלאים התירו לו וכו' איכא למימר דכל זה איתמר אליב' דשיטת ר"י בן נורי בברייתא והכא מסיק דיחידאה הוא בענין זה: