מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 5

אין אדם חובש דבר שאינו שלו וכו'. וגי' הראב"ד ז"ל בהשגה ס"פ ג' היתה אין אדם חורש וכו' ע"ש ובמה שהשיג על מה שכתב הרמב"ם דאצל שדה חבירו לא בעינן הרחקה והבדל כלל וכו' וכתב הכ"מ שגם רבינו לא התיר וכו' ואיני יודע לכוין זה בלשון רבינו שהרי כתב מותר לחבירו לזרוע בצדה שעורים כדכתב הטעם שנאמר שדך לא תזרע כלאים ומצינו ראיה לדרש הזה מברייתא דת"כ פ' קדושים דדריש גבי כלאים דהרבעה אין לי אלא בהמתך מנין לבהמתך על בהמות אחרים של אחרים על של בהמתך של אחרי' על של אחרים מנין [ת"ל את] חקתי [תשמרו] כלו' מדכתיב תשמרו ל' רבים לרבות אפי' שלך על של אחרים והאי את חקתי תשמרו לא קאי אלא על כלאים דהרבע' ודהרכבה כדדריש בסנהדרין דקרא שדך לא תזרע דוקא שדך קאמר דאין לנו לרבות אף של אחרים ונראה דמזה למד לומר כן ומכאן לק"מ לפי גי' שלפנינו חובש והרי כאן מיירי בין שדה שלו לבין של חבירו לענין האיסור של זרע מין אחר דלרבנן אסור כמבואר בפנים וכמ"ש גם הרמב"ם שם בזה. וחובש מל' הטמנה וקשירה וכניסה מל' לא אהיה חובש. מחובשי בית המדרש וכן מל' מקושר הוא כדמצינו ויחבוש את חמורו תרגומו וזריז וישנם את מתניו תרגומו ג"כ וזריז והכל אחר כי המקושר מזורז הוא וחובשי ביה"מ ג"כ הוא טמון ומקושר בו וכן חבוש בבית האסורין וכאלה הרבה ותמצא לקמן בהל' ח' חובשין את השורה וכו' והיינו שדנין אותה כמקושרת לשורה גדר שבצדה ובהלכה ט' חבושות סמוכות והם שני ענינים כדפרישי' שם חבושות על השורות וסמוכו' על הקרחות ועיי"ש ומסוגיא זו משמע להדיא דדברי ר"ש להתירא מתפרשין כדפרישית במתני' ולא כמ"ש הרב לדר"ש דאחד זרע פשתן וכו' אסור לסמוך תלם א' וכו' עיי"ש: